טו הִנֵּה־הֵ֕מָּה אֹֽמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה יָ֥בוֹא נָֽא׃ טז וַֽאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי ׀ מֵֽרֹעֶ֣ה אַֽחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃ יזאַל־תִּֽהְיֵה־לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַֽחֲסִי־אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה׃ יח יֵבֹ֤שׁוּ רֹֽדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שָׁבְרֵֽם׃
֍ ֍ ֍
(טו) הִנֵּה הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי, אַיֵּה [-היכן הוא] דְבַר ה', אשר אמרת בשמו שתבוא רעה על ישראל, יָבוֹא נָא, וכיון שלא התקיימו עדיין נבואות הפורענות רוצים הם להחזיקני כנביא שקר, החייב מיתה.
(טז) וַאֲנִי, לא רק שאיני בודה את הדברים מליבי, אלא גם כשבחרתני להיות רועה ומנהיג,לֹא אַצְתִּי להתנבא, וכמבואר לעיל (פ"א פ"ו), מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ – כיון שאני רועה את ישראל והולך בדרכיך לרחם עליהם, וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי – לא רציתי שיבוא היום של הפורענות כדי שיווכחו הכל שנבואתי אמיתית, אַתָּה יָדָעְתָּ את הדבר, שפי וליבי שוים בו, מוֹצָא שְׂפָתַינֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה, שהתפללתי לפניך להסיר כעסך מעל ישראל, ושלא להענישם, הגם שציוית עלי שלא להתפלל עליהם.
(יז) ולכן אבקש ממך, אַל תִּהְיֵה לִי תפילתי זו שהתפללתי עליהם לִמְחִתָּה – לשבר וצרה, שמחמת שתתקיים תפילתי ותידחה הפורענות ידונו אותי כנביא שקר, כי הלא מַחֲסִי אַתָּהבְּיוֹם רָעָה.
(יח) יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי, וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי. יֵחַתּוּ הֵמָּה, כדי שתתקיים נבואתי, וְאַל אֵחַתָּה אָנִי. הָבִיאעֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה המעותד לבוא עליהם על פי נבואתי, וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם – יהיה להם שבר כפול, כי מלבד השבר שיהיה להם עם כל ישראל בעת החורבן, יוקדם להם עונש מיוחד קודם לכן, על רדיפתם אותי.
