שיעור 12, ספר יחזקאל, פרק א, כד-כה

כד וָֽאֶשְׁמַ֣ע אֶת־ק֣וֹל כַּנְפֵיהֶ֡ם כְּקוֹל֩ מַ֨יִם רַבִּ֤ים כְּקוֹל־שַׁדַּי֙ בְּלֶכְתָּ֔ם ק֥וֹל הֲמֻלָּ֖ה כְּק֣וֹל מַֽחֲנֶ֑ה בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃ כה וַיְהִי־ק֕וֹל מֵעַ֕ל לָֽרָקִ֖יעַ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשָׁ֑ם בְּעָמְדָ֖ם תְּרַפֶּ֥ינָה כַנְפֵיהֶֽן׃

(כד) ומתאר עתה את הדרך שבה החיות מוליכות את האופנים, שאין זה בדרך גשמית, או על ידי כח המשיכה וכדומה, אלא בציווי רוחני ושכלי, אלא שכפי שהתבאר יש בכך דרך טבעית ודרך ניסית, ותחילה אומר על הדרך הניסית, וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם, שזהו סימן להנהגה שמעל הטבע, בה החיות מתנשאות בכנפיהן, ונושאות עמן את האופנים להנהגה מרוממת ופלאית כגזירת ה', וקול זה נשמע כְּקוֹל שנשמע בעת בריאת העולם, כאשר היה העולם כולו מַיִם רַבִּים, בעת שרוח אלהים ריחפה על פני המים ועדיין לא נחקקו חוקי הטבע, כְּקוֹל שַׁדַּי, המשדד את המערכות ומשנה את הטבע (כי שם 'שדי' מורה על שידוד מערכות הטבע). אמנם בְּלֶכְתָּם – כאשר החיות הולכות את הליכתם הטבעית והקבועה, אזי קוֹל ההֲמֻלָּה והדיבור נשמע כְּקוֹל מַחֲנֶה צבא, בעת שכל החיילים עומדים איש על מחנהו ואיש על דגלו, כך עומדים האופנים בסדריהם הקבועים שטבע בהם ה' בבריאת העולם. בְּעָמְדָם – וכאשר הכוכבים מאיטים את מהלכם ונראים כעומדים (כפי שהתבאר בפסוק כ"א) הרי זה מחמת שתְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן של חיות הקודש מלקבל את השפע, וכאשר כנפיהן רפויות ממילא האופנים המקבלים מהן את כוחם מאיטים גם הם, ונראים כעומדים.

(כה) עתה מבאר שיש הנהגה נוספת, שאינה דרך החיות, אלא בה מנהיג ה' את העולם דרך השרפים אשר בעולם הכסא, או אפילו ללא השרפים כלל, אלא נותן ה' קולו על האופנים עצמם, כפי שהיה בעת יציאת מצרים והליכת ישראל במדבר, שה' הנהיגם ללא אמצעים, ללא שרפים וללא חיות הקודש, ועל כך אומר, וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם של החיות, וקול זה בא מהשרפים שבעולם הכסא, או מאת ה' שבעולם האצילות העליון, בְּעָמְדָם – אז עמדו החיות מלפעול, ותְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, כי באותם זמנים אין חיות הקודש עושות מאומה, ואין להם שפע מלמעלה כלל, כי ה' מנהיג את האופנים בעצמו.