שיעור 120, ספר שמואל, פרק כא, ח-יב
(ח) וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵֽעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י ה֔' וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָֽאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָֽרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַֽאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת־יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־חַרְבִּ֤י וְגַם־כֵּלַי֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָֽאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַֽחֲרֵ֣י הָֽאֵפוֹד֒ אִם־אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זֽוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃ (יא) וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃ (יב) וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַֽעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּֽאֲלָפָ֔ו וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽו׃
֍ ֍ ֍
(ח) וְשָׁם היה אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, נֶעְצָר (-התעכב) במשכן לִפְנֵי ה', וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, אַבִּיר הָרֹעִים – גדול רועי המקנה אֲשֶׁר לְשָׁאוּל.
(ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ, וְאִין (-והאם) יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב, כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי, כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ – דחוף, ומחמת הבהילות לא הספקתי ליטול עימי חרב.
(י) וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן, חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד, אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ, קָח, כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה, וכוונתו היתה שבדרך כלל נמנעים בני אדם ליטול חרב שנהרג בה בעליה, שאין זה סימן טובה. וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֵין כָּמוֹהָ, כיון שאני הרגתיו בה, ועבורי יש בכך סימן טוב, ולכן תְּנֶנָּה לִּי.
(יא) וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל לגמרי, כי יצא מגבול ארץ ישראל, וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת, ורצה שיקבלנו אליו, ולכן סיפר לו שברח מפני שאול.
(יב) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו, הֲלוֹא זֶה דָוִד, אשר הוא נחשב כמֶלֶךְ הָאָרֶץ הזו, של פלישתים, כיון שכך היה התנאי עם גלית, שאם ינוצח יהיו כל עמו עבדים לישראל. ובודאי בא לכאן כדי להילחם בנו. ולא יתכן שברח מפני שאול, כפי שהוא מספר, כיון שהוא גדול בעיני בני עמו משאול, הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו.
