יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 127, ספר ירמיהו, פרק כ, ז-יג

ז פִּתִּיתַ֤נִי יְהוָה֙ וָֽאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כָּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃ ח כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֥ה לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם׃ ט וְאָֽמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל׃ י כִּ֣י שָׁמַ֜עְתִּי דִּבַּ֣ת רַבִּים֮ מָג֣וֹר מִסָּבִיב֒ הַגִּ֨ידוּ֙ וְנַגִּידֶ֔נּוּ כֹּ֚ל אֱנ֣וֹשׁ שְׁלֹמִ֔י שֹֽׁמְרֵ֖י צַלְעִ֑י אוּלַ֤י יְפֻתֶּה֙ וְנ֣וּכְלָה ל֔וֹ וְנִקְחָ֥ה נִקְמָתֵ֖נוּ מִמֶּֽנּוּ׃ יא וַֽיהוָ֤ה אוֹתִי֙ כְּגִבּ֣וֹר עָרִ֔יץ עַל־כֵּ֛ן רֹֽדְפַ֥י יִכָּֽשְׁל֖וּ וְלֹ֣א יֻכָ֑לוּ בֹּ֤שֽׁוּ מְאֹד֙ כִּי־לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ כְּלִמַּ֥ת עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃ יב וַֽיהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֹּחֵ֣ן צַדִּ֔יק רֹאֶ֥ה כְלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ יג שִׁ֚ירוּ לַֽיהוָ֔ה הַֽלְל֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּ֥י הִצִּ֛יל אֶת־נֶ֥פֶשׁ אֶבְי֖וֹן מִיַּ֥ד מְרֵעִֽים׃

 

֍           ֍            ֍

 

(ז) בתחילה לא רצה ירמיהו להתנבא כלל, מצד שהוא נער ולא יתקבלו דבריו, ומצד שפחד שיזיקו לו ויהרגוהו, ועל כך אומר עתה, פִּתִּיתַנִי ה' שלא אחשוש מכך שנער אנוכי, וָאֶפָּת – התפתיתי. חֲזַקְתַּנִי שלא אפחד שיזיקו לי,וַתּוּכָל. אך עתה התקיימו חששותי, כי הָיִיתִי לִשְׂחוֹק בעיני האנשים, כָּל הַיּוֹם,כֻּלֹּה – כל העם לֹעֵג לִי.

(ח) וגם מה שחששתי שיזיקו לי התקיים, כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר בשם ה', אינם מתעלמים ממני כדרך שמתעלמים מאדם המדבר הבלים, אלא בכל פעם אֶזְעָק חָמָס על שמאבדים את ממוני, וָשֹׁד אֶקְרָא על שמזיקים לי בגופי, כִּי הָיָה דְבַרה' לִי לְחֶרְפָּה – מה שאני מדבר בשם ה' הם חושבים שאני אומר כן בשם עצמי, ומחמת כן מחרפים אותי, וּלְקֶלֶס [-ללעג] כָּל הַיּוֹם.

(ט) וְאָמַרְתִּי בליבי מחמת כן, לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ – לא אזכור את הנבואות שכבר נאמרו לי, וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ לעתיד, שלא אלך עוד בשליחות ה' להתנבא ולהוכיח את ישראל. אך לא יכולתי לעשות כן, וְהָיָה הדבר בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻרבְּעַצְמֹתָי, ולא יכולתי להשכיח מליבי את הנבואות. וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל – התעייפתי מלהמתין אפילו זמן מועט מלומר את הנבואות, וְלֹא אוּכָל להמנע מללכת בשליחות ה'.

(י) ומלבד מה שחרפוני ורדפוני, רצו להוציא עלי דיבה בעלילות שקר, כִּישָׁמַעְתִּי דִּבַּת אנשים רַבִּים, וגם את דיבתו של מָגוֹר מִסָּבִיב [הוא פשחור המוזכר בתחילת הפרק], וכל אחד אומר לחבירו, הַגִּידוּ את הדיבה על ירמיהו,וְנַגִּידֶנּוּ – ואנו נעיד עליו בבית דין. וגם כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלֹמִי, שֹׁמְרֵי צַלְעִי – מצפים שאהיה צולע מעט ועל ידי זה אפול, ואומרים, אוּלַי יְפֻתֶּה לקבל דברינו וְנוּכְלָהלוֹ, וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ.

(יא) וַה' אוֹתִי – הוא ה'אות' והדגל שלי, והוא מצטייר אצלי כְּגִבּוֹר עָרִיץ הלוחם בעדי להצילני, עַל כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ, וְלֹא יֻכָלוּ לעשות לי רעה, בֹּשׁוּ מְאֹד – עליהם להתבייש מאש, כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ. כְּלִמַּת עוֹלָם היא, שרצו להוציא עלי דיבה בשקר, לֹא תִשָּׁכֵחַ.

(יב) וַה' צְבָאוֹת, כיון שאתה בֹּחֵן מי הוא הצַדִּיק בדינו, רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב ןיודע את מחשבות בני האדם, ויודע אתה שדיבתם היא שקר, כי אפילו במחשבה לא חשבתי לעשות את הדבר שהם מעלילים עלי, אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כי אין זו נקמה לכבודי אלא לכבודך, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי, מאחר וריבי הוא על דבר כבודך, ראוי שתריב את ריבי.

(יג) ומסיים ומשבח את ה' על הצלתו מידם, שִׁירוּ לַה', הַלְלוּ אֶת ה', כִּי הִצִּילאֶת נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַּד מְרֵעִים, ולא יכלו להזיקני.

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?