יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 135, ספר ירמיהו, פרק כב, כג-ל

כג יֹשַׁבְתְּ֙ בַּלְּבָנ֔וֹן מְקֻנַּ֖נְתְּ בָּֽאֲרָזִ֑ים מַה־נֵּחַנְתְּ֙ בְּבֹא־לָ֣ךְ חֲבָלִ֔ים חִ֖יל כַּיֹּֽלֵדָֽה׃ כד חַי־אָנִי֮ נְאֻם־יְהוָה֒ כִּ֣י אִם־יִֽהְיֶ֞ה כָּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה חוֹתָ֖ם עַל־יַ֣ד יְמִינִ֑י כִּ֥י מִשָּׁ֖ם אֶתְּקֶֽנְךָּ׃ כה וּנְתַתִּ֗יךָ בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ וּבְיַ֛ד אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶ֑ם וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃ כו וְהֵֽטַלְתִּ֣י אֹֽתְךָ֗ וְאֶֽת־אִמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר יְלָדַ֔תְךָ עַ֚ל הָאָ֣רֶץ אַחֶ֔רֶת אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֻלַּדְתֶּ֖ם שָׁ֑ם וְשָׁ֖ם תָּמֽוּתוּ׃ כז וְעַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הֵ֛ם מְנַשְּׂאִ֥ים אֶת־נַפְשָׁ֖ם לָשׁ֣וּב שָׁ֑ם שָׁ֖מָּה לֹ֥א יָשֽׁוּבוּ׃ כח הַעֶ֨צֶב נִבְזֶ֜ה נָפ֗וּץ הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ כָּנְיָ֔הוּ אִ֨ם־כְּלִ֔י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בּ֑וֹ מַדּ֤וּעַ הֽוּטְלוּ֙ ה֣וּא וְזַרְע֔וֹ וְהֻ֨שְׁלְכ֔וּ עַל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדָֽעוּ׃ כט אֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהוָֽה׃ ל כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כִּתְב֞וּ אֶת־הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ עֲרִירִ֔י גֶּ֖בֶר לֹֽא־יִצְלַ֣ח בְּיָמָ֑יו כִּי֩ לֹ֨א יִצְלַ֜ח מִזַּרְע֗וֹ אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙ עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וּמֹשֵׁ֥ל ע֖וֹד בִּֽיהוּדָֽה׃

֍֍֍

(כג) יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים – הרי את דומה לעוף המקנן בעצים הגבוהים, שאין לו צער בשעה שהוא מטיל ביצים (בשונה מבעלי חיים יונקים, שלידתם קשה, ודרך לרחם עליהם בעת הלידה), מַה נֵּחַנְתְּ – מה חננו אותך בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים, חִיל כַּיֹּלֵדָה, וכוונתו במשל זה לכיבוש העיר ירושלים וגלות יהויכין, והכיבוש דומה ללידה, שמוציאים את העם מהעיר הכבושה כדרך שמוציאים את הולד מאמו, וכיבוש זה של נבוכדנצר היה קל כהטלת ביצת העוף, ובדומה לכך גם לא חנן נבוכדנצר את יהויכין ומשפחתו, אף שיצא לקראתו עם אמו ועבדיו כדי להראות שהוא נכנע לפניו, ואף על פי כן לא ריחם עליו אלא הגלה אותו לבבל.

(כד) ומבאר שהטעם לכך היה כיון שנחתם גזר הדין בשבועה, חַי אָנִי נְאֻם ה', כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ (-יכניה) בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי, כלומר, הגם שלעתיד לבוא יהיה יכניה כחותם על יד ה', כי מזרעו יצא מלך המשיח, וכמו שנאמר בנבואת חגי (ב כג) 'בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת', וזרובבל היה נכדו של יכניה, כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ עתה, ונענש בעוון אביו יהויקים.

(כה) וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ מבין היהודים, שלא רצו במלכותו, וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים.

(כו) וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ, וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ, עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם, וְשָׁם תָּמוּתוּ.

(כז) וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם, שלאחר שמרד צדקיהו בנבוכדנצר מלך בבל חשב יכניה שיחזירוהו למלכותו בירושלים, שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ.

(כח) הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ – האם צורתו שבורה ובזויה, הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ, שמחמת כן אינו ראוי למלכות מצד עצמו, אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, ככלי חרס גרוע, שגם כשהוא שלם אין בו צורך, כלומר, הרי לא מרד יכניה בנבוכדנצר אלא נכנע אליו מיד, והיה ראוי שיחון אותו, ואם כן מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ, וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ.

(כט) ומשיב על כך שהיתה זו גזירת ה', ומכוין דבריו לארץ בבל ואומר, אֶרֶץ – כדור הארץ, שהוא השפל והחומרי שבכל היקום, אֶרֶץ אָרֶץ – ארץ בבל, שהיא החומרית והשפלה ביותר שבכל הארצות, ולכן היא ה'ארץ' שב'ארץ', כלומר, השפלה שבין השפלים, שִׁמְעִי דְּבַר ה'.

(ל) כֹּה אָמַר ה', כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, יכניה, עֲרִירִי – ייחשב כאדם שאין לו בנים, כיון שאף אחד מצאצאיו לא יהיה בחייו מלך או שר, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו, כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה (אמנם לאחר מותו היה זרובבל בן בנו שר ומושל).

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?