יז אֹֽמְרִ֤ים אָמוֹר֙ לִֽמְנַאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְ֠כֹל הֹלֵ֞ךְ בִּשְׁרִר֤וּת לִבּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹֽא־תָב֥וֹא עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽה׃ יח כִּ֣י מִ֤י עָמַד֙ בְּס֣וֹד יְהוָ֔ה וְיֵ֖רֶא וְיִשְׁמַ֣ע אֶת־דְּבָר֑וֹ מִֽי־הִקְשִׁ֥יב דְּבָר֖וֹ וַיִּשְׁמָֽע׃ יט הִנֵּ֣ה ׀ סַֽעֲרַ֣ת יְהוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה וְסַ֖עַר מִתְחוֹלֵ֑ל עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל׃ כ לֹ֤א יָשׁוּב֙ אַף־יְהוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָ֖הּ בִּינָֽה׃ כא לֹֽא־שָׁלַ֥חְתִּי אֶת־הַנְּבִאִ֖ים וְהֵ֣ם רָ֑צוּ לֹֽא־דִבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְהֵ֥ם נִבָּֽאוּ׃ כב וְאִם־עָֽמְד֖וּ בְּסוֹדִ֑י וְיַשְׁמִ֤עוּ דְבָרַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וִֽישִׁבוּם֙ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָ֔ע וּמֵרֹ֖עַ מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃ כג הַֽאֱלֹהֵ֧י מִקָּרֹ֛ב אָ֖נִי נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹ֥א אֱלֹהֵ֖י מֵֽרָחֹֽק׃ כד אִם־יִסָּתֵ֨ר אִ֧ישׁ בַּמִּסְתָּרִ֛ים וַֽאֲנִ֥י לֹֽא־אֶרְאֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍֍֍
(יז) ומראה את שקרם של נביאי השקר, כי אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי – לאותם המאמינים בעיקר הנבואה, ואף על פי כן מנאצים את שם ה', אומרים להם אותם נביאי שקר דִּבֶּר ה' ששָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם. וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ – וכאשר היו מדברים עם הכופרים ההולכים בשרירות ליבם, ואינם מאמינים כלל בנבואה, אָמְרוּ, לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה, וכדי לחזק את דבריהם ולסתור את דברי נביאי האמת שהתנבאו על הפורענות העתידה לבוא, היו ממשיכים ואומרים שלא יתכן כלל שתבוא הנבואה לאדם.
(יח) וכך היו אומרים, כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד ה' – הרי לא יתכן שאדם יעמוד להבין את סודות ה', וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ – ואיך יתכן שאדם יראה את מראות הנבואה וישמע את דברי ה', והרי אין הגוף הגשמי יכול לראות ולשמוע מראות רוחניים של נבואה, מִי הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ וַיִּשְׁמָע – ואפילו להקשיב ולשמוע בת קול הבאה מרחוק, לא יתכן שיארע כן לאדם בן תמותה, שאינו יכול להשיג את דברי הנבואה. ועל אף שבדברם עם המאמינים בנבואה, היו מתנבאים לפניהם דברי שקר, לומר שלא תבוא עליהם רעה.
(יט) וכנגד מה שהיו אומרים לכולם, ששלום יהיה ולא תבוא עליהם רעה, מתנבא עתה נבואת אמת ואומר, הִנֵּה סַעֲרַת ה' שהיא החֵמָה, כבר יָצְאָה, וְסַעַר מִתְחוֹלֵל מכח הַחֵמָה הזו, עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל אותו סער.
(כ) לֹא יָשׁוּב אַף ה', עַד עֲשֹׂתוֹ, וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ להענישם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה, ואז תבינו שה' הענישם על פשעיהם בו.
(כא) וכנגד נבואות השקר שהיו מתנבאים, אומר, לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים בשליחות אל העם, וְהֵם רָצוּ לומר דבריהם בשם ה', לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם כלל, אף לא דיבורים שאינם בשליחות אל העם, וְהֵם נִבָּאוּ.
(כב) ומביא ראיה לכך שנביאי שקר הם, וְאִם אכן היה כדבריהם שהם עָמְדוּ בְּסוֹדִי, היה ראוי שינהגו כרצון ה' וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, והם לא עשו כן, אלא אדרבה, חיזקו את עושי הרשעה ופיתו אותם שלא יחזרו בתשובה כי שלום יהיה להם, וה' לא ישלח נביאים לומר לעם שלא ישובו בתשובה.
(כג) וכנגד מה שהיו אומרים לחלק מהעם שהנבואה עצמה לא תיתכן כלל, מכחיש דבריהם ואומר, הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי – וכי אני אלהים רק של המקומות הקרובים אלי, והם השמים והעולמות העליונים, נְאֻם ה', וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק – ואין אני אלהים על העולם התחתון שהוא רחוק יותר, וכי יש לפני ה' 'קרוב' ו'רחוק', הלא שכינת ה' בכל מקום.
(כד) ואם תאמרו שאין ה' משגיח על מעשי בני האדם, על זה משיב ואומר, אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים, וַאֲנִי (-וכי אני) לֹא אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם ה', והרי אין מחיצה או ריחוק מקום יכולים להסתיר דבר מעיני ה', כי הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, ואין מקום ריק מכבוד ה' והשגחתו, נְאֻם ה'.
