שיעור 14, ספר שופטים, פרק ה, טז-יח

טז לָ֣מָּה יָשַׁ֗בְתָּ בֵּ֚ין הַֽמִּשְׁפְּתַ֔יִם לִשְׁמֹ֖עַ שְׁרִק֣וֹת עֲדָרִ֑ים לִפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדוֹלִ֖ים חִקְרֵי־לֵֽב׃ יז גִּלְעָ֗ד בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ שָׁכֵ֔ן וְדָ֕ן לָ֥מָּה יָג֖וּר אֳנִיּ֑וֹת אָשֵׁ֗ר יָשַׁב֙ לְח֣וֹף יַמִּ֔ים וְעַ֥ל מִפְרָצָ֖יו יִשְׁכּֽוֹן׃ יח זְבֻל֗וּן עַ֣ם חֵרֵ֥ף נַפְשׁ֛וֹ לָמ֖וּת וְנַפְתָּלִ֑י עַ֖ל מְרוֹמֵ֥י שָׂדֶֽה׃

֍           ֍            ֍

(טז) והרי שבט ראובן יושב על הגבול של הארץ, כדרך הגיבורים היושבים בגבולות לשמור אל הארץ, ואם כן, לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם – מדוע יושב אתה על הגבול, אם אינך נלחם ביום קרב, לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים – האם עשית כן רק כדי לשמוע את שריקות הצאן והבקר אשר אספת [שהרי מקנה רב היה לבני ראובן, ומחמתו ביקשו את עבר הירדן לנחלה], ומשיבה דבורה ואומרת, לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב – מיותר לחקור על הסיבה לכך, כי היא גדולה וידועה.

(יז) כי כך אמר ראובן בליבו, הרי אין לי להתיירא ממלחמה זו, גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן – כי הרי גלעד הוא שכני, ששם ישבו בני גד וחצי שבט המנשה, והם מפסיקים ביני לבין האויב, ולכן לא בא ראובן להלחם ולא השתתף בצרת אחיו. וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת – מדוע היה עסוק לאגור [-לאסוף] אניות למסחרו, ולא בא לעזור לישראל, כיון שגם הוא אמר בליבו, הרי שבט אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים, והוא מפסיק ביני לבין האויב, וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן – ושבט אשר שומר על הפרצות העשויות להיות בגבולו, מפני האויב, ולכן גם שבט דן נמנע מלבוא למלחמה.

(יח) זְבֻלוּן, עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְנַפְתָּלִי גם הוא חרף נפשו עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה – בשדה המערכה, ואף על פי שהיו מועטים, היתה עמם יד ה', ונצחו את האויבים.