שיעור 140, ספר איוב, פרק יט, ז-ח

ז הֵ֤ן אֶצְעַ֣ק חָ֭מָס וְלֹ֣א אֵֽעָנֶ֑ה אֲ֝שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט׃ ח אָרְחִ֣י גָ֭דַר וְלֹ֣א אֶֽעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֝תִֽיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים׃

֍              ֍              ֍

(ז) הֵן אֶצְעַק חָמָס – על דבר זה עצמו, שבאו עלי יסורים שלא במשפט, אני זועק, כפי שזועק אדם שנפלו עליו שודדים בדרך שנעשה עימו חמס, וְלֹא אֵעָנֶה – ואין מי שיענה לי מהעוברים ושבים, אֲשַׁוַּע – ואחר כך אלך לפני שופטי ארץ שיושיעוני, וְאֵין מִשְׁפָּט.

(ח) ועדיין היתה לי תקווה ללכת לפני השופטים הגדולים, אך אָרְחִי גָדַר – הקים גדר על הדרכים הגדולות, וְלֹא אֶעֱבוֹר אליהם, וְעַל נְתִיבוֹתַי – על הדרכים הקטנות שחשבתי שאוכל לעבור דרכם, חֹשֶׁךְ יָשִׂים, ואיני יכול לראות את מקומם, ועל ידי זה מנע אותי מללכת אל שופטי הארץ.