לג וְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֤יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַּשָּׂ֖א יְהוָ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־מַה־מַּשָּׂ֔א וְנָֽטַשְׁתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ לד וְהַנָּבִ֤יא וְהַכֹּהֵן֙ וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר מַשָּׂ֣א יְהוָ֑ה וּפָֽקַדְתִּ֛י עַל־הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא וְעַל־בֵּיתֽוֹ׃ לה כֹּ֥ה תֹֽאמְר֛וּ אִ֥ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו מֶה־עָנָ֣ה יְהוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃ לו וּמַשָּׂ֥א יְהוָ֖ה לֹ֣א תִזְכְּרוּ־ע֑וֹד כִּ֣י הַמַּשָּׂ֗א יִֽהְיֶה֙ לְאִ֣ישׁ דְּבָר֔וֹ וַֽהֲפַכְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים חַיִּ֔ים יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵֽינוּ׃ לז כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־הַנָּבִ֑יא מֶֽה־עָנָ֣ךְ יְהוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃ לח וְאִם־מַשָּׂ֣א יְהוָה֮ תֹּאמֵרוּ֒ לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה יַ֧עַן אֲמָרְכֶ֛ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה מַשָּׂ֣א יְהוָ֑ה וָֽאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹֽאמְר֖וּ מַשָּׂ֥א יְהוָֽה׃ לט לָכֵ֣ן הִנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָֽטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם וְאֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃ מ וְנָֽתַתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם חֶרְפַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּכְלִמּ֣וּת עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃
֍ ֍ ֍
(לג) הנבואות מכונות בשם 'משא', כיון שהיה הנביא אומר אותם בדרך משל ומליצה, אמנם ירמיהו לא השתמש בלשונות אלו, כיון שכל נבואותיו היו על החורבן, והתנבא על כך בבירור ללא מליצות, אמנם המון העם באותו זמן היו לועגים ומתלוצצים מלשון הנביאים, וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה, אוֹ הַנָּבִיא [-נביא השקר] אוֹ כֹהֵן, לֵאמֹר בדרך ליצנות, מַה מַּשָּׂא ה', והתכוונו בכך גם לדבר נוסף, לרמוז כי נבואות ה' הם למשא עליהם. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אֶת מַה מַּשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם, כלומר, אטוש אתכם מעל פני, ולא תהיו עלי עוד למשא, נְאֻם ה'.
(לד) וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם, אֲשֶׁר בדברו על דברי הנביאים יֹאמַר בדרך ליצנות שזהו מַשָּׂא ה', וּפָקַדְתִּי עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעַל בֵּיתוֹ להענישם.
(לה) אלא בעת שתזכירו את דברי הנביא, כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל אָחִיו, מֶה עָנָה ה' על שאלת הנביא, וּמַה דִּבֶּר ה', בנבואה שלא באה כתשובה לשאלת הנביא, אלא שה' התחיל בה את הדיבור.
(לו) וּמַשָּׂא ה' לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד, לכנות את נבואות ה' בלשון משא, כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ, כאשר ידבר איש עם חבירו יוכל לדבר בלשון משא ומליצה, וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ, לעשות את נבואותיו כאילו היו משא ומליצה.
(לז) וכן כאשר תדברו עם הנביא לא תזכירו לשון משא, אלא כֹּה תֹאמַר אֶל הַנָּבִיא, מֶה עָנָךְ ה' כתשובה לשאלתך, וּמַה דִּבֶּר ה' בנבואה שה' פתח בה את הדיבור.
(לח) וְאִם לשון מַשָּׂא ה' תֹּאמֵרוּ, אף שאינכם משנים את לשון הנביא, הרי כוונתכם להתלוצץ ולזלזל בדברי הנבואה, ולָכֵן כֹּה אָמַר ה', יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, מַשָּׂא ה', והרי הזהרתי אתכם על כך, וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר ולהזהיר לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא ה'.
(לט) לָכֵן, הִנְנִי וְנָשִׁיתִי [-אשכח] אֶתְכֶם נָשֹׁא, וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם כדי שלא תהיו עלי למשא, וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, מֵעַל פָּנָי.
(מ) וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם וּכְלִמּוּת עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ, כפי שאתם התכוונתם לתת לחרפה את דברי הנביאים.
