שיעור 143, ספר שמואל, פרק כו, כא-כה

(כא) וַיֹּאמֶר֩ שָׁא֨וּל חָטָ֜אתִי שׁ֣וּב בְּנִֽי־דָוִ֗ד כִּ֠י לֹֽא־אָרַ֤ע לְךָ֙ ע֔וֹד תַּ֠חַת אֲשֶׁ֨ר יָֽקְרָ֥ה נַפְשִׁ֛י בְּעֵינֶ֖יךָ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנֵּ֥ה הִסְכַּ֛לְתִּי וָֽאֶשְׁגֶּ֖ה הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ (כב) וַיַּ֤עַן דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר הִנֵּ֖ה חֲנִ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְיַֽעֲבֹ֛ר אֶחָ֥ד מֵֽהַנְּעָרִ֖ים וְיִקָּחֶֽהָ׃ (כג) וַֽה֙' יָשִׁ֣יב לָאִ֔ישׁ אֶת־צִדְקָת֖וֹ וְאֶת־אֱמֻֽנָת֑וֹ אֲשֶׁר֩ נְתָֽנְךָ֨ ה֤' ׀ הַיּוֹם֙ בְּיָ֔ד וְלֹ֣א אָבִ֔יתִי לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֥יחַ הֽ'׃ (כד) וְהִנֵּ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר גָּֽדְלָ֧ה נַפְשְׁךָ֛ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּעֵינָ֑י כֵּ֣ן תִּגְדַּ֤ל נַפְשִׁי֙ בְּעֵינֵ֣י ה֔' וְיַצִּלֵ֖נִי מִכָּל־צָרָֽה׃ (כה) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ בְּנִ֣י דָוִ֔ד גַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַֽעֲשֶׂ֔ה וְגַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ לְדַרְכּ֔וֹ וְשָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ׃

֍ ֍ ֍

(כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, חָטָאתִי, שׁוּב בְּנִי דָוִד, ואל תברח לחוץ לארץ, כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד, משתי סיבות, א. תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה – כיון שראיתי ששמרת על נפשי ולא הרגתני אף שהיה הדבר בידך. ב. הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד – כיון שאני רואה שכל הרדיפה אחריך היתה שגיאה גדולה וסיכלות.

(כב) אך דוד לא האמין לו ולא קיבל את דבריו, וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ, וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ, אך אני לא אשוב אליך.

(כג) וַה' יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ, אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָד, וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'.

(כד) וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי, שלא להורגך, כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי ה', הנאמן לשלם מידה כנגד מידה, וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה.

(כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד, גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה, וְגַם יָכֹל תּוּכָל. וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ, וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ.