יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 163, ספר תרי עשר, יונה, פרק ד, א-ג

 

פרק ד א וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיִּ֖חַר לֽוֹ׃ ב וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֨יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָֽרָעָֽה׃ ג וְעַתָּ֣ה יְהוָ֔ה קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵֽחַיָּֽי׃

 

֍              ֍               ֍

 

פרק ד (א) וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה, כי ראה שויתר להם ה' על עונשם אף על פי שלא חזרו בתשובה מהעבודה הזרה, אלא רק מהגזילה, ומכך הבין שהשאירם ה' בכוונה כדי שיהיו שבט חובלים בידו להעניש את ישראל, והיה הדבר רע בעיניו עד שנפל בחולי של עצבון לב. וַיִּחַר לוֹ על כך שיתגברו גויים אלו על ישראל, להענישם, כאשר הגויים הללו בעצמם עובדים עדיין לעבודה זרה.

(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יונה אֶל ה', וַיֹּאמַר, אָנָּה ה', הֲלוֹא זֶה היה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי – כשהייתי עדיין על אדמת ארץ ישראל, כי אם הייתי יודע שהם יחזרו בתשובה כראוי הייתי הולך מיד להוכיחם, ומשיבם בתשובה אמיתית. אלא שידעתי שכבר בעת הגזירה היה בדעתך לחנון אותם ולא להביא עליהם את העונש, גם בלא שיחזרו בתשובה שלימה, כפי שאכן אירע, שאף על פי שלא עשו תשובה על חטא עבודה זרה, ביטלת את עונשם, ועַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה, ולא תענישם לבסוף הגם שלא יעשו תשובה כראוי.

(ג) וְעַתָּה ה', מאחר והם לא עשו תשובה ואף על פי כן נשארו בשלוותם, ויהיו לשבט מרדות לישראל, קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, מאחר ונמצא שאני גרמתי לרעה אשר תמצא את ישראל, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)