שיעור 168, ספר מלכים ב', פרק ח, טז-כד

טז וּבִשְׁנַ֣ת חָמֵ֗שׁ לְיוֹרָ֤ם בֶּן־אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וִיהֽוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָלַ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בֶּן־יְהֽוֹשָׁפָ֖ט מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ יז בֶּן־שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁתַּ֛יִם שָׁנָ֖ה הָיָ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֣ה שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ יח וַיֵּ֜לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת־אַחְאָ֔ב הָ֥יְתָה לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י הֽ'׃ יט וְלֹֽא־אָבָ֤ה ה֙' לְהַשְׁחִ֣ית אֶת־יְהוּדָ֔ה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֗וֹ לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִ֛יר לְבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃ כ בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם מִתַּ֖חַת יַד־יְהוּדָ֑ה וַיַּמְלִ֥כוּ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ כא וַיַּֽעֲבֹ֤ר יוֹרָם֙ צָעִ֔ירָה וְכָל־הָרֶ֖כֶב עִמּ֑וֹ וַֽיְהִי־ה֞וּא קָ֣ם לַ֗יְלָה וַיַּכֶּ֨ה אֶת־אֱד֜וֹם הַסֹּבֵ֤יב אֵלָיו֙ וְאֵת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וַיָּ֥נָס הָעָ֖ם לְאֹֽהָלָֽיו׃ כב וַיִּפְשַׁ֣ע אֱד֗וֹם מִתַּ֨חַת֙ יַד־יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה אָ֛ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֖ה בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ כג וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹרָ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ כד וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹרָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

(טז) וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ – המליך באותו זמן את יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט שיהיה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וּמָלַךְ יהורם בחיי אביו יהושפט שנתיים.

(יז) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה יהורם בְמָלְכוֹ, וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.

(יח) וַיֵּלֶךְ יהורם בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הרשעים, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב, כִּי בַּת אַחְאָב מלך ישראל הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'.

(יט) וְלֹא אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה, לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים, ורק את המלכים שהיו רשעים בני רשעים הסיר ה' מיד מהמלוכה, אבל כשהיה מלך רשע בן צדיק לא הסירו ה' מהמלוכה, אלא הענישו בעונשים שונים, וכך גם עשה ה' ליהורם בן יהושפט.

(כ) ולכן בְּיָמָיו פָּשַׁע (-מרד) אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה, כי עד עתה היו לאדום רק נציבים, ועתה מרדו וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.

(כא) ומרוב חולשתו המדינית של יהורם מלך יהודה לא העיז להלחם באדום ביום, וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה (-שם מקום בארץ אדום) וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ, ואף על פי כן לא העיז להלחם ביום, וַיְהִי הוּא קָם להילחם בלַיְלָה, וגם אז לא הכה את כל אדום, אלא וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו – אותם שהיו סביבות ירושלים, וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב, ולא גמר את המלחמה, אלא וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו, כי פחדו להלחם באדום.

(כב) וַיִּפְשַׁע (-וימרדו) אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אָז תִּפְשַׁע גם העיר לִבְנָה, שהיתה שייכת לממלכת יהודה בָּעֵת הַהִיא.

(כג) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.

(כד) וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.