לד כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֨מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכֽוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּֽהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ לה אִם־יָמֻ֜שׁוּ הַֽחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ לו כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֨יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה וְיֵחָֽקְר֥וּ מֽוֹסְדֵי־אֶ֖רֶץ לְמָ֑טָּה גַּם־אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכָל־זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍֍֍
(לד) כֹּה אָמַר ה', אשר חקק את חוקי הטבע, והוא הנֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, ונותן חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, וכמו חוקי טבע אלו, כך לעתיד לבוא תהיה עשיית הטוב טבועה בטבעם של ישראל, ולכן לא יחטאו כלל, ולא יבחרו ברע לעולם.
(לה) אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים (-חוקי הטבע) הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי, נְאֻם ה', גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים, והרי חוקי הטבע לא יתבטלו לעולם, כך גם לא תשתנה בחירתי בישראל שיהיו עם קדוש העומדים לפני ה'.
(לו) כֹּה אָמַר ה', כשם שלעתיד לבוא ישראל לא ישנו את הנהגתם הטובה, כך גם אני לא אשנה את הנהגתי לאהבה אותם, ולא אמאס בהם מחמת עוונותיהם הקודמים, כי אהבתי אליהם אינה מוגבלת בכמות, אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה – כשם שאין מידה לגובה השמים, כך אין מידה מוגבלת לאהבתי לישראל, ואהבה זו שאין לה תכלית, לא תתבטל מחמת עוונות שיש להם תכלית. וכן אין לחקור בדבר ולהבין מדוע ה' אוהב את ישראל, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה – כשם שאין לחקור ולהבין את עניינם של יסודות הארץ, ודבר שאין לו הבנה טבעית, אלא הוא ענין סגולי, אינו מתבטל לעולם, גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל העוונות אֲשֶׁר עָשׂוּ, נְאֻם ה', אך כיון שאין לאהבה זו מידה מוגבלת, ואף לא סיבה טבעית, לא יתבטל הדבר לעולם.
