שיעור 182, ספר ירמיהו, פרק לב, ט-יב

ט וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּֽעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקְלָה־לּוֹ֙ אֶת־הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַֽעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃ י וָֽאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֨פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָֽאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָֽאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף בְּמֹֽאזְנָֽיִם׃ יא וָֽאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃ יב וָֽאֶתֵּ֞ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּֽתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בַּֽחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה׃

֍֍֍

(ט) וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, ועשה את כל הקנינים השייכים בקרקע, וָאֶשְׁקְלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף, והיה זה סכום רב, שִׁבְעָה שְׁקָלִים, וכל 'שקל' הוא 'מנה', שהוא מאה זוז, וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף – עשרה סלעי כסף.

(י) ומלבד קנין הכסף עשה גם קנין שטר, וָאֶכְתֹּב את מעשה הקנין בַּסֵּפֶר, וָאֶחְתֹּם, וָאָעֵד עֵדִים על קנין השטר, וגם הזמין את העדים לקנין הכסף, ולכן וָאֶשְׁקֹל פעם נוספת את הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם, בפני העדים.

(יא) ובזמנם היו נוהגים לכתוב שני שטרות על מכירת קרקע, א. שטר מפורט שבו נכתב שפלוני מכר שדה זו לפלוני ביום פלוני, ושם היו כותבים גם את מצוות התורה הנוגעות למכירת קרקע, כמו נתינת הכסף, וחזרת הקרקע ביובל לבעלים, ומספר שני התבואות שיש לו לאכול וכדומה, וספר זה היה חתום וסגור ומונח למשמרת. ב. שטר קצר שבו כתבו רק שפלוני קנה את השדה והרי היא שלו, וספר זה היה גלוי ביד הקונה להראות לכל שהקרקע שלו, שלא יצטרך להוציא בכל פעם את הספר החתום, וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה – שטר הקנין, אֶת השטר הֶחָתוּם, שבו כתובים גם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים של מכירת הקרקע, וְאֶת השטר הַגָּלוּי.

(יב) וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הגלוי, ואת ספר הַמִּקְנָה החתום, אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה, כי הוא האריך ימים וחי זמן רב אחרי ירמיהו, וכששבו לארץ ישראל נתן את השטרות ליורשי ירמיהו, ועשה כן לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי, וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה, לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.