יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 184, ספר יחזקאל, פרק כד, ט-יב

ט לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה א֖וֹי עִ֣יר הַדָּמִ֑ים גַּם־אֲנִ֖י אַגְדִּ֥יל הַמְּדוּרָֽה׃ י הַרְבֵּ֤ה הָֽעֵצִים֙ הַדְלֵ֣ק הָאֵ֔שׁ הָתֵ֖ם הַבָּשָׂ֑ר וְהַרְקַח֙ הַמֶּרְקָחָ֔ה וְהָֽעֲצָמ֖וֹת יֵחָֽרוּ׃ יא וְהַֽעֲמִידֶ֥הָ עַל־גֶּֽחָלֶ֖יהָ רֵקָ֑ה לְמַ֨עַן תֵּחַ֜ם וְחָ֣רָה נְחֻשְׁתָּ֗הּ וְנִתְּכָ֤ה בְתוֹכָהּ֙ טֻמְאָתָ֔הּ תִּתֻּ֖ם חֶלְאָתָֽהּ׃ יב תְּאֻנִ֖ים הֶלְאָ֑ת וְלֹֽא־תֵצֵ֤א מִמֶּ֨נָּה֙ רַבַּ֣ת חֶלְאָתָ֔הּ בְּאֵ֖שׁ חֶלְאָתָֽהּ׃

 

֍              ֍               ֍

 

(ט) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אוֹי עִיר הַדָּמִים, גַּם אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה, כי חוץ מהאש שאכלה מחוץ לעיר, והיא אש האויב שצר על העיר, נוספה גם אש פנימית בתוך העיר, והם הדבר, הרעב, והחרב של ישראל שהיתה ביניהם, כי חלקם רצו להכנע לאויב וחלקם רצו להלחם בו, ומתוך כך נלחמו זה בזה והרגו זה את זה.

(י) הַרְבֵּה הָעֵצִים, הַדְלֵק הָאֵשׁ שתחת הסיר, עד אשר הָתֵם הַבָּשָׂר וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה – יִכְלֶה הבשר, כי תאבד צורתו מרוב רתיחה, ויֵעשה כמרקחת, שאין ניכר בה דבר מסוים, וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ – אפילו העצמות יהיו אכולות וחרוכות מרוב תוקף האש, והנמשל הוא לכך שיכלו כל העם שבירושלים, ואפילו הגיבורים ואנשי המלחמה שבהם.

(יא) וְהַעֲמִידֶהָ עַל גֶּחָלֶיהָ רֵקָה – עד אשר יעמוד הסיר על הגחלים כשהוא ריק לגמרי מבשר וממים, לְמַעַן תֵּחַם – כדי שיתחמם הסיר מאד, וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ – והנחושת שממנה עשוי הסיר תאכל ותחרך מרוב החום, וזה משל להבקעת חומת העיר ירושלים, וְנִתְּכָה בְתוֹכָהּ טֻמְאָתָהּ, כי יקבלו את עונשם על חטאיהם, תִּתֻּם חֶלְאָתָהּ – תכלה זוהמתה, כי הרשעים שבה ימותו.

(יב) אמנם לא כלו בכך כל הרשעים, תְּאֻנִים – בצער גדול [מלשון "תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה"] הֶלְאָת – התייגעת והתעייפת להוציא מהסיר את כל הזוהמה והטומאה, וְלֹא תֵצֵא מִמֶּנָּה לגמרי, כי רַבַּת [-מרובה היא] חֶלְאָתָהּ, בְּאֵשׁ חֶלְאָתָהּ – ואפילו בתוך האש הבוערת נשארה זוהמתה, כי אין האש שולטת בה לגמרי, וזה משל לכך שהרשעים רבים מאד, ולא כלו כולם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)