יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 209, ספר תרי עשר, נחום, פרק ב, ד-ו

 

ד מָגֵ֨ן גִּבֹּרֵ֜יהוּ מְאָדָּ֗ם אַנְשֵׁי־חַ֨יִל֙ מְתֻלָּעִ֔ים בְּאֵשׁ־פְּלָדֹ֥ת הָרֶ֖כֶב בְּי֣וֹם הֲכִינ֑וֹ וְהַבְּרֹשִׁ֖ים הָרְעָֽלוּ׃ ה בַּֽחוּצוֹת֙ יִתְהֽוֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן בָּֽרְחֹב֑וֹת מַרְאֵיהֶן֙ כַּלַּפִּידִ֔ים כַּבְּרָקִ֖ים יְרוֹצֵֽצוּ׃ ו יִזְכֹּר֙ אַדִּירָ֔יו יִכָּֽשְׁל֖וּ בַּהֲלִֽיכָתָ֑ם יְמַֽהֲרוּ֙ חֽוֹמָתָ֔הּ וְהֻכַ֖ן הַסֹּכֵֽךְ׃

 

֍              ֍               ֍

 

(ד) עתה מתאר את מפלת נינוה בפעם הראשונה, בימי המלך סרדנאפל, תחילה היה המלך בטוח בהמון גיבוריו, ולכן היה מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם – מגיני הגיבורים שלו היו צבועים באדום, לאות שישפכו דם ללא חמלה, אַנְשֵׁי חַיִל היו מְתֻלָּעִים – לבושים בגדים אדומים הצבועים בדם תולע, לסימן רצח ודם, בְּאֵשׁ פְּלָדֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ – הכינו את רכבי הברזל מחדש בלפידי אש, וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ – החניתות העשויות מעצי ברושים, נמשחו ברעל וסם המוות.

(ה) בַּחוּצוֹת, מאחורי הבתים, יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב – ירוצו הנה והנה דרך הוללות, יִשְׁתַּקְשְׁקוּן – יתקבצו כפי שמתקבצים בשווקים ובָּרְחֹבוֹת, מַרְאֵיהֶן של הרכבים דומה כַּלַּפִּידִים הבוערים, כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ – ירוצו במהירות, כברקים, וזהו תיאור לכך שהיו המון חייליו ורכביהם מוכנים למלחמה.

(ו) ומלבד כל הגיבורים הללו, יִזְכֹּר המלך את אַדִּירָיו, שהם אנשי צבאו שבאו ממקומם לעזרתו, אך לבסוף לא עזרוהו, אלא יִכָּשְׁלוּ בַּהֲלִיכָתָם – בדרך הליכתם נכשלו והתפתו להצטרף למורדים בו, יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ – ואז המלך והחיילים הנאמנים לו מיהרו להיסגר בתוך חומת העיר, וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ – והכינו את המבצרים והמגדלים שיסוככו ויגנו עליהם מהאויבים.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)