יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 211, ספר תרי עשר, נחום, פרק ב, י-יד

י בֹּ֥זּוּ כֶ֖סֶף בֹּ֣זּוּ זָהָ֑ב וְאֵ֥ין קֵ֨צֶה֙ לַתְּכוּנָ֔ה כָּבֹ֕ד מִכֹּ֖ל כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃ יא בּוּקָ֥ה וּמְבוּקָ֖ה וּמְבֻלָּקָ֑ה וְלֵ֨ב נָמֵ֜ס וּפִ֣ק בִּרְכַּ֗יִם וְחַלְחָלָה֙ בְּכָל־מָתְנַ֔יִם וּפְנֵ֥י כֻלָּ֖ם קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃ יב אַיֵּה֙ מְע֣וֹן אֲרָי֔וֹת וּמִרְעֶ֥ה ה֖וּא לַכְּפִרִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הָלַךְ֩ אַרְיֵ֨ה לָבִ֥יא שָׁ֛ם גּ֥וּר אַרְיֵ֖ה וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד׃ יג אַרְיֵ֤ה טֹרֵף֙ בְּדֵ֣י גֹֽרוֹתָ֔יו וּמְחַנֵּ֖ק לְלִבְאֹתָ֑יו וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף חֹרָ֔יו וּמְעֹֽנֹתָ֖יו טְרֵפָֽה׃ יד הִנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְהִבְעַרְתִּ֤י בֶֽעָשָׁן֙ רִכְבָּ֔הּ וּכְפִירַ֖יִךְ תֹּ֣אכַל חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֤י מֵאֶ֨רֶץ֙ טַרְפֵּ֔ךְ וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע ע֖וֹד ק֥וֹל מַלְאָכֵֽכֵה׃

 

֍              ֍               ֍

 

(י) לאחר שכבשו המורדים את נינוה, לא שלחו ידם בשלל, ואף שאמרו להם בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב – תבזזו את הכסף והזהב שבעיר, וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה – שהרי אין שיעור וקץ לאוצרות העצומים שהוכנו בעיר, השיבו על כך המורדים, יקר לנו הכָּבֹד שנתכבד בכך שניצחנו את מלך נינוה, יותר מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה.

(יא) ואילו בעיר עצמה היתה בּוּקָה וּמְבוּקָה – ריקנות גמורה, כי כל יושביה ברחו ממנה, וּמְבֻלָּקָה – והושחתה העיר עצמה, וְלֵב אנשי העיר נָמֵס, וּפִק בִּרְכַּיִם בעת הריצה לברוח מהעיר, וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם מרוב שבר ויגון, וּפְנֵי כֻלָּם, קִבְּצוּ פָארוּר – הפאר וההדר של הפנים התקבץ ונעלם מרוב פחד ויגון.

(יב) ומתאר עתה את מה שאירע בבית המלכות, כאשר סרדנאפל המלך שרף את כל משפחתו, אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת – היכן הוא בית המלכות, ששם היו יושבים המלכים, המשולים לאריות זקנים, וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים – וסביב הבית היו בני המלך, המשולים לאריות צעירים הרועים מסביב, אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא – ששם היו הולכים תמיד האריה והלביאה, כלומר המלך והמלכה, שָׁם היה גם גּוּר אַרְיֵה – בני המלך הקטנים, וְאֵין מַחֲרִיד, כי היו בטוחים במקומם.

(יג) ועתה, אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו – האריה עצמו טורף והורג את גוריו, כי שרף המלך את בניו הקטנים באש, וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו – כי גם את נשותיו הרג על ידי שנחנקו מהעשן של השריפה, וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו – את הילדים הקטנים הדרים בחדרים הקטנים טרף והרג, וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה – וכן טרף והרג את נשיו שהיו במעונות הגדולים יותר, וזהו דבר שלא נשמע מעולם, ואינו כדרך הטבע.

(יד) ועל כך אומר הנביא, שאכן היתה זו גזירה מיוחדת מה', הִנְנִי פונה אֵלַיִךְ להענישך, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְהִבְעַרְתִּי בֶעָשָׁן רִכְבָּהּ של המלכה, וּכְפִירַיִךְ, שהם בני המלך, תֹּאכַל חָרֶב, כי גם יתר בני המלך, שלא נשרפו על ידו, נהרגו בחרב האויבים, וְהִכְרַתִּי מֵאֶרֶץ טַרְפֵּךְ – אפסיק את הטרף שלך, שעד עתה היתה מלכות אשור כובשת והורגת עמים אחרים, וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה – קול שליחיך, שהיו מחרפים את שם ה', כפי שעשו בירושלים שלוחי סנחריב מלך אשור, אביו של סרדנאפל, לא ישמע עוד.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)