יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 214. ספר שמואל ב, פרק יד, יח-כד

(יח) וַיַּ֣עַן הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַל־נָ֨א תְכַֽחֲדִ֤י מִמֶּ֨נִּי֙ דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י שֹׁאֵ֣ל אֹתָ֑ךְ וַתֹּ֨אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה יְדַבֶּר־נָ֖א אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (יט) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲיַ֥ד יוֹאָ֛ב אִתָּ֖ךְ בְּכָל־זֹ֑את וַתַּ֣עַן הָֽאִשָּׁ֣ה וַתֹּ֡אמֶר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אִם־אִ֣שׁ ׀ לְהֵמִ֣ין וּלְהַשְׂמִ֗יל מִכֹּ֤ל אֲשֶׁר־דִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־עַבְדְּךָ֤ יוֹאָב֙ ה֣וּא צִוָּ֔נִי וְה֗וּא שָׂ֚ם בְּפִ֣י שִׁפְחָֽתְךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (כ) לְבַֽעֲב֤וּר סַבֵּב֙ אֶת־פְּנֵ֣י הַדָּבָ֔ר עָשָׂ֛ה עַבְדְּךָ֥ יוֹאָ֖ב אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽאדֹנִ֣י חָכָ֗ם כְּחָכְמַת֙ מַלְאַ֣ךְ הָֽאֱלֹהִ֔ים לָדַ֖עַת אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃ (כא) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב הִנֵּה־נָ֥א עָשִׂ֖יתִי אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְלֵ֛ךְ הָשֵׁ֥ב אֶת־הַנַּ֖עַר אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם׃ (כב) וַיִּפֹּל֩ יוֹאָ֨ב אֶל־פָּנָ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ וַיְבָ֣רֶךְ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡ב הַיּוֹם֩ יָדַ֨ע עַבְדְּךָ֜ כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־דְּבַ֥ר עַבְדֶּֽךָ׃ (כג) וַיָּ֥קָם יוֹאָ֖ב וַיֵּ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּרָה וַיָּבֵ֥א אֶת־אַבְשָׁל֖וֹם יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ (כד) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ יִסֹּ֣ב אֶל־בֵּית֔וֹ וּפָנַ֖י לֹ֣א יִרְאֶ֑ה וַיִּסֹּ֤ב אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א רָאָֽה׃

 

֍           ֍            ֍

 

(יח) לאחר שפירשה האשה התקועית לדוד המלך את כוונתה האמיתית, הבין דוד שלא עשתה זאת האשה על דעת עצמה, וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה, אַל נָא תְכַחֲדִי – אל תעלימי מִמֶּנִּי דָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל אֹתָךְ. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, יְדַבֶּר נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

(יט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הֲיַד יוֹאָב היתה אִתָּךְ בְּכָל זֹאת, והוא שלחך. וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם אִשׁ אחר היה יכול לעשות כן, לשים בפי את המשל והנמשל, ולדעת מתחילה מה תאמר על כל דבר, לְהֵמִין וּלְהַשְׂמִיל מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ – עד שכאילו לא היית יכול לנטות לימין או לשמאל מכל מה שדיברת, וכאילו היית מוכרח לומר בדיוק את הדברים שאמר לי יואב שתגיד, כִּי עַבְדְּךָ יוֹאָב, המכיר היטב את הליכות המלך ודבריו, הוּא צִוָּנִי, וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מתחילתם ועד סופם.

(כ) והטעם שלא ביקש בעצמו אלא שלח אותי, לְבַעֲבוּר סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדָּבָר – כדי לסובב את הדברים דרך המשל בלי שתרגיש שהנידון הוא על אבשלום עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, ועל ידי זה הכרעת בעצמך במשפט הזה, וַאדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.

(כא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב, הִנֵּה נָא עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וכיון שהתחלת בדבר, ראוי שתגמרנו, וְלֵךְ הָשֵׁב אֶת הַנַּעַר אֶת אַבְשָׁלוֹם.

(כב) וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל פָּנָיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר יוֹאָב, הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר עַבְדֶּךָ.

(כג) וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה, וַיָּבֵא אֶת אַבְשָׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם.

(כד) אמנם הגם שהסכים דוד להחזיר את אבשלום לירושלים, עדיין כעס עליו, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, יִסֹּב אֶל בֵּיתוֹ – יכנס אבשלום אל ביתו דרך עקלתון וסיבוב, ולא יכנס דרך הרחוב, כדרך שנכנסים בני המלך בבואם מארץ אחרת, בשמחה ובשירים. ועוד ציוה דוד, וּפָנַי לֹא יִרְאֶה – שלא יבא אבשלום לראות את פניו. וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)