יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 217, ספר תרי עשר, נחום, פרק ג, יז-יט

יז מִנְּזָרַ֨יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַֽחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹֽא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם׃ יח נָמ֤וּ רֹעֶ֨יךָ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר יִשְׁכְּנ֖וּ אַדִּירֶ֑יךָ נָפֹ֧שׁוּ עַמְּךָ֛ עַל־הֶֽהָרִ֖ים וְאֵ֥ין מְקַבֵּֽץ׃ יט אֵין־כֵּהָ֣ה לְשִׁבְרֶ֔ךָ נַחְלָ֖ה מַכָּתֶ֑ךָ כֹּ֣ל ׀ שֹֽׁמְעֵ֣י שִׁמְעֲךָ֗ תָּ֤קְעוּ כַף֙ עָלֶ֔יךָ כִּ֗י עַל־מִ֛י לֹֽא־עָבְרָ֥ה רָעָֽתְךָ֖ תָּמִֽיד׃

 

֍              ֍               ֍

 

(יז) מִנְּזָרַיִךְ – גם לובשי הנזר, והם השרים של נינוה המעוטרים בנזרים, בכתרים, התעופפו וברחו כָּאַרְבֶּה, כי מרדו בך והצטרפו לנבוכדנצר שכבש את העיר, וְטַפְסְרַיִךְ – המפקדים הממונים על צבא המלחמה, התנהגו כְּגוֹב גֹּבָי – כקיבוץ של מין ארבה ששמו 'גובאי', הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה – שדרכם לשהות כשהם רדומים על הגדרות כל ימי החורף הקרים, וכאשר השֶׁמֶשׁ זָרְחָה, וְנוֹדַד – כל אחד מהם נודד לבדו, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם.

(יח) כך, כאותו גוב גובי, נָמוּ רֹעֶיךָ – המפקדים על הצבא נהגו כרדומים בשעת המלחמה, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, ומחמת כן יִשְׁכְּנוּ אַדִּירֶיךָ – הגיבורים שלך שכנו בבתיהם ולא יצאו למלחמה, נָפֹשׁוּ עַמְּךָ – כל עם המלחמה נפשו ונחו בשעת המלחמה, ולא נלחמו כלל, ובשעה שנפתחו שערי העיר לפני הכובשים יצאו איש ממקומו והתפזרו עַל הֶהָרִים, כאותו גובאי המתפזר בשעת זריחת השמש, וְאֵין מְקַבֵּץ.

(יט) אֵין כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ – לא ימצא שום אדם שתהיה נפשו כהה ומצטערת על שבר נינוה, נַחְלָה מַכָּתֶךָ – ואין מי שיהיה חולה מרוב צער על מכתך, אלא להיפך, כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ – כל השומעים על מפלתך תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ לאות שמחה וגיל, כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד, שהרי הרעות לעמים רבים, ולכן עתה, בשעת מפלתך, כולם שמחים.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)