(ה) וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־בַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃ (ו) וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־דָּוִ֔ד וְאֶת־כָּל־עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָל־הָעָם֙ וְכָל־הַגִּבֹּרִ֔ים מִֽימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃ (ז) וְכֹֽה־אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃ (ח) הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ ה֜' כֹּ֣ל ׀ דְּמֵ֣י בֵית־שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֨כְתָּ֙ תַּחְתָּ֔ו וַיִּתֵּ֤ן ה֙' אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃
֍ ֍ ֍
(ה) וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד המקום ששמו בַּחוּרִים, בגבול שבט בנימין, ועדיין לא נכנס לשם, וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל, וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל.
(ו) וַיְסַקֵּל שמעי בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְכָל הָעָם, וְכָל הַגִּבֹּרִים של דוד מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, אבל שמעי מרוב כעסו לא נתן ליבו לכך שיש עם דוד גיבורים היכולים להורגו.
(ז) וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ, צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, ברומזו על הריגת אבנר בן נר, ואיש בושת בן שאול, ואוריה החיתי, כאילו דוד אשם בהריגתם, וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל, ברומזו על מעשה בת שבע.
(ח) הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' עתה בעונש זה את כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל, שבעצתך ומחמתך נהרגו שאול ובניו ואבנר שר צבאו (אלשיך), אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו מעצמך, בחוזק יד. ועונשך עתה חמור יותר ממה שנענש שאול, וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה [ולא כמותך, שלקחת משאול את המלוכה בזרוע] בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ [שבכך הקים עליך רעה מתוך משפחתך, שזה צער גדול יותר מאדם זר שנוטל את המלכות], וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ [ורואה אתה את הדברים בעיניך, שלא כמו שאול שנהרג בעודו מלך, ולא ראה בחייו שאדם אחר מולך תחתיו], ודבר זה אירע לך כעונש, כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה.
