יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 225, ספר תרי עשר, חבקוק, פרק ב, א-ב

א עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י אֶֽעֱמֹ֔דָה וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה עַל־מָצ֑וֹר וַֽאֲצַפֶּ֗ה לִרְאוֹת֙ מַה־יְדַבֶּר־בִּ֔י וּמָ֥ה אָשִׁ֖יב עַל־תּֽוֹכַחְתִּֽי׃ ב וַיַּֽעֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּתֹ֣ב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ׃

 

֍              ֍               ֍

 

פרק ב (א) לאחר שבפרק הקודם דיבר הנביא על שני ענינים, א. התפלל על ישראל, שתסור מעליהם הרעה, ב. טען טענות על כך שבבל הרשעה מצליחה בכל דרכיה, אומר עתה, לגבי מה שהתפלל על ישראל אינו יכול לבוא בדרך טענה ותביעה, שהרי ידע שישראל באמת חטאו, ולכן אמר רק עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, כדרך השומר העומד להגן על הדבר הנשמר, כך הוא מצפה לראות מה ישיב לו ה', עד מתי יהיו ישראל מעונים ביד הגויים. אך על השאלה השניה, שהעמיד אותה בדרך טענה וויכוח, מדוע בבל הרשעה מצליחה על אף מעשיה הרעים, אומר וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר – הריני ניצב כאדם המטיל מצור סביב העיר לכובשה, כך הנביא מתייצב בדרך ויכוח ותביעה על דבר זה. ולגבי הענין הראשון אומר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי ה' על תפילתי שיוושעו ישראל. ולגבי הענין השני אומר עתה שלא יעלה על הדעת שיש לו תביעה וטענה כביכול נגד הנהגת ה', שהיא ודאי ביושר ובמשפט, אלא שאלתו היא וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי, כלומר, כיון שאנשי אותו הדור מתלוננים ומדברים דברי ריב על הנהגת ה' שאינה מובנת להם, שואל הנביא מה ישיב להם, וכיצד יבאר להם את הנהגת ה'.

(ב) וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר, שעתידה מלכות בבל להיכרת וליפול [אך לא ביאר לו את הזמן שיקרה הדבר, כיון שלזה התייחד ירמיהו הנביא, להתנבא על זמן מפלת בבל], אך כדי שיידעו הכל על כך ציוה ה' על הנביא, כְּתֹב את החָזוֹן, וּבָאֵר – כתוב אותו באופן מבואר ומובן לכל עַל הַלֻּחוֹת, שהכל קוראים בהם, ולא יהיה בכתיבתו דבר סתום, לְמַעַן יָרוּץ הקוֹרֵא בוֹ, ויבינו הכל את הדברים.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)