שיעור 226, ספר מלכים ב', פרק כד, א-ז

א בְּיָמָ֣יו עָלָ֔ה נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיְהִי־ל֨וֹ יְהֽוֹיָקִ֥ים עֶ֨בֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיִּמְרָד־בּֽוֹ׃ ב וַיְשַׁלַּ֣ח ה֣' ׀ בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּֽיהוּדָ֖ה לְהַֽאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר ה֔' אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃ ג אַ֣ךְ ׀ עַל־פִּ֣י ה֗' הָֽיְתָה֙ בִּֽיהוּדָ֔ה לְהָסִ֖יר מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו בְּחַטֹּ֣את מְנַשֶּׁ֔ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ ד וְגַ֤ם דַּֽם־הַנָּקִי֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁפָ֔ךְ וַיְמַלֵּ֥א אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם דָּ֣ם נָקִ֑י וְלֹֽא־אָבָ֥ה ה֖' לִסְלֹֽחַ׃ ה וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יְהֽוֹיָקִ֖ים וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ ו וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהֽוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהֽוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ ז וְלֹֽא־הֹסִ֥יף עוֹד֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָצֵ֖את מֵֽאַרְצ֑וֹ כִּֽי־לָקַ֞ח מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֗ל מִנַּ֤חַל מִצְרַ֨יִם֙ עַד־נְהַר־פְּרָ֔ת כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר הָֽיְתָ֖ה לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃

(א) בְּיָמָיו של יהויקים עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ.

(ב) באותו זמן שמרד יהויקים בנבוכדנצר מלך בבל, וַיְשַׁלַּח ה' בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים, וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם, וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב, וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן, וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.

(ג) ומה שהצליחו גדודי הגויים להלחם ביהודה, לא היה זה מפני עוצם ידם, אלא אַךְ עַל פִּי ה' הָיְתָה הגזירה בִּיהוּדָה, לְהָסִיר אותם מֵעַל פָּנָיו, בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה.

(ד) וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ מנשה, וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי, וְלֹא אָבָה ה' לִסְלֹחַ, כיון שגם יתר העם הלכו בדרכו, והיו שופכים דם.

(ה) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.

(ו) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו, אך לא נקבר עמהם, כיון שלקחו מלך בבל לארצו, ומת בדרך, ולא נקבר כלל. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

(ז) וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ לעזור ליהויכין, כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל את ארצו מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת, כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.