שיעור 229, ספר מלכים ב', פרק כה, ח-יז

ח וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבֽוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ט וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־ה֖' וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרֽוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ י וְאֶת־חוֹמֹ֥ת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב־טַבָּחִֽים׃ יא וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ עַל־הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶֽהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבֽוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃ יב וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֖יר רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹֽרְמִ֖ים וּלְיֹֽגְבִֽים׃ יג וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר בֵּית־ה֗' וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־ה֖' שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃ יד וְאֶת־הַסִּירֹ֨ת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֣וֹת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֖ם לָקָֽחוּ׃ טו וְאֶת־הַמַּחְתּוֹת֙ וְאֶת־הַמִּזְרָק֔וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַֽאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃ טז הָֽעַמּוּדִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם הָֽאֶחָד֙ וְהַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית ה֑' לֹֽא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֹ֖שֶׁת כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ יז שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת ׀ הָֽעַמּ֣וּד הָֽאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו ׀ נְחֹשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁ אַמּוֹת֒ וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַֽל־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל־הַשְּׂבָכָֽה׃

(ח) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הוא חודש אב, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים – הממונה על ההורגים בציווי המלך, עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל ליְרוּשָׁלִָם, ובאותו יום נכנס לבית המקדש, ועדיין לא שרפו.

(ט) וַיִּשְׂרֹף בתשעה לחודש אֶת בֵּית ה', וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל – כל הבתים של האנשים הגדולים והחשובים שָׂרַף בָּאֵשׁ.

(י) וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר היו עם נבוזראדן רַב טַבָּחִים.

(יא) וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת הַנֹּפְלִים – אותם שהסגירו עצמם ליד הכשדים קודם לכן אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן, הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים.

(יב) וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים, לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים – לעבוד בכרמים ובשדות.

(יג) וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר היו בבֵּית ה', וְאֶת הַמְּכֹנוֹת של הכיורים, וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת (-מקוה גדול מאד העשוי מנחושת) אֲשֶׁר בְּבֵית ה', שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים, וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה.

(יד) וְאֶת הַסִּירֹת – הקדירות, וְאֶת הַיָּעִים שמכבדים בהם את הדשן מעל המזבח, וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת – כלי זמר, וְאֶת הַכַּפּוֹת – הבזיכים, וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם, לָקָחוּ.

(טו) וְאֶת הַמַּחְתּוֹת העשויות לחיתוי האש שעל המזבח, וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת – הספלים, אֲשֶׁר זָהָב זָהָב, וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף, לָקַח רַב טַבָּחִים.

(טז) הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם, הַיָּם הָאֶחָד, וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית ה', לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, כי היה רב מאד.

(יז) שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד, וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת, וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וּשְׂבָכָה (-רשת) וְרִמֹּנִים עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב, הַכֹּל נְחֹשֶׁת. וְכָאֵלֶּה היו לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה.