שיעור 23, מגילת קהלת, פרק ד, יג-יד

יג ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד׃ יד כִּֽי־מִבֵּ֥ית הָֽסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ׃

(יג) אמנם לכאורה יקשה אם כן מדוע באמת ברא ה' את האדם בצורה כזו, שיש בו שתי כוחות המתנגדים אל הכח האחד של הנשמה, אך אין זו קושיה, כי לפי האמת טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם – הנשמה האלוהית הבאה אל האדם בהיותו בן שלש עשרה שנים, היא טובה ועדיפה מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל – מכח הנפש הבהמית שהוא כבר 'זקן', כי הוא מחובר לאדם מעת לידתו, ומכנהו 'כסיל' כיון שכח זה מעוררו להתאוות לדברים שסופם רע עבורו, ככסיל שאינו רואה את הנולד, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד מהנפש העליונה, ובקלות יכול האדם להשליט את כח שכלו ונפשו העליונה על נפשו הבהמית.

(יד) כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ – כי נתן ה' בטבע האדם שתהיה הנפש הבהמית אסורה במאסר השכל, שהוא ישלוט עליה, וכאשר אין האדם משליט את נשמתו על יצריו ועל נפשו הבהמית, הרי היא יוצאת מאותו בית האסורים שהיתה בו כדי למלוך על האדם, אך דבר זה כבר נעשה בבחירתו של האדם, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ – כי גם בשעה שנולד האדם, שיש בו רק את הנפש הבהמית ולא את הנפש השכלית, הרי נפש זו עניה היא, ואין לה יכולת לעשות דברים חדשים, בלי כח השכל שנותן לה את המחשבות והרצונות, ואם כן האדם בבחירתו הוא זה שמשליט על עצמו כח זה.