יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 258. ספר שמואל ב, פרק כג, ח-יז

(ח) אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י ׀ רֹ֣אשׁ הַשָּֽׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ הָֽעֶצְנִ֔י עַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם אֶחָֽת׃ (ט) וְאַֽחֲרָ֛ו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דֹּד֖וֹ בֶּן־אֲחֹחִ֑י בִּשְׁלֹשָׁ֨ה הַגִּבֹּרִ֜ים עִם־דָּוִ֗ד בְּחָֽרְפָ֤ם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶֽאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיַּעֲל֖וּ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ (י) ה֣וּא קָם֩ וַיַּ֨ךְ בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים עַ֣ד ׀ כִּֽי־יָגְעָ֣ה יָד֗וֹ וַתִּדְבַּ֤ק יָדוֹ֙ אֶל־הַחֶ֔רֶב וַיַּ֧עַשׂ ה֛' תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְהָעָ֛ם יָשֻׁ֥בוּ אַֽחֲרָ֖יו אַךְ־לְפַשֵּֽׁט׃ (יא) וְאַֽחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥ה בֶן־אָגֵ֖א הָֽרָרִ֑י וַיֵּאָֽסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃ (יב) וַיִּתְיַצֵּ֤ב בְּתוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ ה֖' תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ (יג) וַיֵּֽרְד֨וּ שְׁלֹשָׁ֜ה מֵֽהַשְּׁלֹשִׁ֣ים רֹ֗אשׁ וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־קָצִיר֙ אֶל־דָּוִ֔ד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וְחַיַּ֣ת פְּלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ (יד) וְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ (טו) וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃ (טז) וַיִּבְקְעוּ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַֽחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֨יִם֙ מִבֹּ֤אר בֵּֽית־לֶ֨חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֤א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַֽה'׃ (יז) וַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י ה֜' מֵֽעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָֽאֲנָשִׁים֙ הַהֹֽלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים׃

 

֍            ֍            ֍

 

(פסוקים ח-לט) עתה מונה הנביא את הגיבורים המיוחדים שהיו לדוד המלך, והם אותם שהתמידו להיות עמו ולהלחם עמו בכל מלחמותיו. ונמנים כאן בסך הכל שלשים ושבעה גיבורים, ומהם יש שלשה ראשונים, שלשה שניים, שלשים גיבורים [הכוללים את ששת הראשונים], ועוד שבעה גיבורים שלאחר אותם שלשים. [ובכל אלו לא נמנה יואב בן צרויה, באשר הוא היה שר הצבא וממונה על כל גיבורי החיל, ואין זה מכבודו שימנו אותו יחד עם שאר הגיבורים (רש"י, מצודת דוד)]:

(ח) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד, הראשון מכולם הוא היה יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי – יושב עם העוסקים בתורה, רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי – ראש לשלשה הראשונים, הוּא הגיבור ששמו עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, היה מכה בחרבו עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת, ואפילו לאחר מלחמה קשה כזו היה חוזר מיד ועוסק בתורה, ומצד גדלותו בתורה ובגבורה היה ראש לכל הגיבורים.

(ט) וְאַחֲרָו, הגיבור השני מבין השלשה הראשונים, היה אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ [-אין זה כינוי לקירבת משפחה, אלא כך היה שמו העצמי], בֶּן אֲחֹחִי, בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים שהיו עִם דָּוִד, בְּחָרְפָם נפשם להלחם בַּפְּלִשְׁתִּים אשר נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה, וַיַּעֲלוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

(י) והוּא, אלעזר בן דדו, קָם וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב, וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָעָם יָשֻׁבוּ אַחֲרָיו אַךְ לְפַשֵּׁט את החללים של הפלישתים.

(יא) וְאַחֲרָיו – הגיבור השלישי מאותם שלשה, הוא שַׁמָּה בֶן אָגֵא הָרָרִי, שגם הוא הראה את גבורתו באותה מלחמה, וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה – להיות גדוד ומחנה שלם, וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים, וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים.

(יב) וַיִּתְיַצֵּב שַׁמָּה בֶן אָגֵא בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה, וַיַּצִּילֶהָ, וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים, וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה.

(יג) אחר ה'שלשה' הראשונים היו עוד שלשה גיבורים אשר הראו גבורה עצומה, וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ – מאותם שלשים גיבורים שהיו ראשי המחנות, וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם, וְחַיַּת – ומחנה פְּלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים.

(יד) וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה, וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז היו בבֵּית לָחֶם, ששם היה מקום דוד בתחילה.

(טו) וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר, מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר, כיון שהיה רגיל לשתות מים אלו, אשר בבית לחם, ובית לחם היתה כעת ביד מחנה הפלישתים.

(טז) וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים דרך בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד, ובזה הראו גבורה עצומה, ללכת בתוך מחנה האויב, לשאוב מים, ולהחזירם למחנה ישראל ביד חזקה. וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם – אך דוד לא הסכים לשתותם, וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַה'.

(יז) וַיֹּאמֶר דוד בביאור טעמו שאינו רוצה לשתותם, חָלִילָה לִּי ה' מֵעֲשֹׂתִי זֹאת, הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם – שהרי זה כאילו מסרו גיבורים אלו את נפשם ודמם עבור מים אלו, ואין ראוי לעשות מעשה הקרבה גדולה כל כך עבור שתיית מים, וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, אלא ניסכם לפני ה', ובזה נחשב שעשו את מסירות הנפש הזו לדבר שיש בו כבוד ה', כראוי. אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים השניים, אשר יפורשו להלן בשמותיהם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)