שיעור 26, ספר דניאל, פרק ג, ג-ו
ג בֵּאדַ֡יִן מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א סִגְנַיָּ֣א וּֽפַחֲוָתָ֡א אֲדַרְגָּֽזְרַיָּ֣א גְדָֽבְרַיָּא֩ דְּתָ֨בְרַיָּ֜א תִּפְתָּיֵ֗א וְכֹל֙ שִׁלְטֹנֵ֣י מְדִֽינָתָ֔א לַֽחֲנֻכַּ֣ת צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבֽוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֑א וְקָֽיְמִין֙ לָֽקֳבֵ֣ל צַלְמָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבֻֽכַדְנֶצַּֽר׃ ד וְכָֽרוֹזָ֖א קָרֵ֣א בְחָ֑יִל לְכ֤וֹן אָֽמְרִין֙ עַֽמְמַיָּ֔א אֻמַּיָּ֖א וְלִשָּֽׁנַיָּֽא׃ ה בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֽוֹקִיתָא קַתְרֹ֨ס שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּֽהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבֽוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃ ו וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד בַּהּ־שַֽׁעֲתָ֣א יִתְרְמֵ֔א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃
(ג) בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין – ואז התקבצו כל אותם בעלי שררות, אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא, סִגְנַיָּא, וּפַחֲוָתָא, אֲדַרְגָּזְרַיָּא, גְדָבְרַיָּא, דְּתָבְרַיָּא, תִּפְתָּיֵא, וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא – וכל שליטי המדינות, לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא – לחנוכת הצלם שהקים נבוכדנצר המלך, באופן שהיה ידוע לכל העמים שתכלית אסיפת השרים והשליטים שלהם היא לקבל עליהם את שלטון נבוכדנצר לעולם, באופן שכל מעשיהם יהיו בשם העמים, וְקָיְמִין לָקֳבֵל צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבֻכַדְנֶצַּר – ועמדו כל השרים הללו מול הצלם שהעמיד נבוכדנצר.
(ד) וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל – והכרוז קורא ומכריז בכח, לְכוֹן אָמְרִין – אומרים אנו לכם, עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא – כל העמים, האומות והלשונות (כי כיון שעמדו שם שריהם של כל העמים, הרי זה כאילו נמצאים שם העמים בעצמם).
(ה) בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן – בזמן שתשמעו את קולות כי הזמר הללו, שהם קָל קַרְנָא (-קול השופר), מַשְׁרוֹקִיתָא, קַתְרֹס, שַׂבְּכָא, פְסַנְתֵּרִין, סוּמְפֹּנְיָא, וְכֹל זְנֵי זְמָרָא – וכל מיני הזמר, תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא – תפלו על פניכם ותשתחוו לפני צלם הזהב שעשה נבוכדנצר המלך.
(ו) וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד – ומי שלא יפול על פניו וישתחווה לצלם, בַּהּ שַׁעֲתָא – מיד באותה שעה יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא – יושלך לכבשן אש בוער, וזה יהיה גם עונש על מעשיו, וגם כדי לשרוף ולבער מהעולם את המסרב לקבל את מלכות נבוכדנצר, ובכך לא יפגמו מעשיו בקבלת המלכות הכללית של כל העמים.
