(כ) וַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֤רְא אֶת־הַמֶּ֨לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹֽבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃ (כא) וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵֽעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽה֔' וְתֵֽעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃ (כב) וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֨וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑ו רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָֽעֹלָ֔ה וְהַמֹּֽרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָֽעֵצִֽים׃ (כג) הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֨וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃ (כד) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֤א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֤ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַֽעֲלֶ֛ה לַה֥' אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֤ד אֶת־הַגֹּ֨רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים׃ (כה) וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤ד מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽה֔' וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּֽעָתֵ֤ר ה֙' לָאָ֔רֶץ וַתֵּֽעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה מביתו, כי גם הוא ראה את המלאך המשחית ופחד לצאת מביתו, ורק הסתכל מהחלון, וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו, וכאשר ראה אותם, וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה מביתו וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה.
(כא) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה, מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ, הרי היה לך לשלוח אחרי והייתי בא אליך. וַיֹּאמֶר דָּוִד, באתי אליך לכבוד ה', לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן כדי לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה' במקום הזה, וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם.
(כב) וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד, יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו, רְאֵה הַבָּקָר ראוי לָעֹלָה – להקרבת קרבן עולה, וְהַמֹּרִגִּים – לוחות העץ המשמשים לדישת התבואה וּכְלֵי הַבָּקָר ראויים לָעֵצִים – לשמש כעצים להדלקה.
(כג) הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ – מלך יבוס, לַמֶּלֶךְ דוד, וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ, ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ – יתרצה בהקרבת הקרבנות, להסיר את המגיפה.
(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה, לֹא – איני רוצה לקבל ממך את הדברים במתנה, אלא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ [-מאיתך] בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם. וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים, וזה היה מקום המזבח. ולאחר שראה שירדה אש מהשמים, קנה גם את כל השדה, שזהו מקום בית המקדש.
(כה) וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וַיֵּעָתֵר – התרצה ה' לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל.
