שיעור 268, ספר ירמיהו, פרק מט, כג-כז

כג לְדַמֶּ֗שֶׂק בּ֤וֹשָֽׁה חֲמָת֙ וְאַרְפָּ֔ד כִּֽי־שְׁמֻעָ֥ה רָעָ֛ה שָֽׁמְע֖וּ נָמֹ֑גוּ בַּיָּ֣ם דְּאָגָ֔ה הַשְׁקֵ֖ט לֹ֥א יוּכָֽל׃ כד רָֽפְתָ֥ה דַמֶּ֛שֶׂק הִפְנְתָ֥ה לָנ֖וּס וְרֶ֣טֶט ׀ הֶֽחֱזִ֑יקָה צָרָ֧ה וַֽחֲבָלִ֛ים אֲחָזַ֖תָּה כַּיּֽוֹלֵדָֽה׃ כה אֵ֥יךְ לֹֽא־עֻזְּבָ֖ה עִ֣יר תְּהִלָּ֑ת קִרְיַ֖ת מְשׂוֹשִֽׂי׃ כו לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַֽחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹֽבֹתֶ֑יהָ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה יִדַּ֨מּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ כז וְהִצַּ֥תִּי אֵ֖שׁ בְּחוֹמַ֣ת דַּמָּ֑שֶׂק וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנ֥וֹת בֶּן־הֲדָֽד׃

֍֍ ֍

(כג) לְדַמֶּשֶׂק – הנבואה שנאמרה על מפלת דמשק, בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד, שדמשק היתה ראש מלכותם, כִּי שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ, נָמֹגוּ בַּיָּם דְּאָגָה הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל, כלומר, ממשיל הוא את הדאגה לים סוער, שתסער בלבבם, ומחמת כן ימוג ליבם כמים.

(כד) והשמועה הרעה ששמעו היא כי רָפְתָה דַמֶּשֶׂק, הִפְנְתָה לָנוּס – רצתה לברוח מפני האויב, וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה – אך מרוב פחד לא הצליחה לברוח, צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה – נכבשו מבצריהם ונהרגו יושביהם, כיולדת המוציאה את הולד, כך נפלטו העם מהמבצרים, ונהרגו במלחמה.

(כה) ועל השמועה הרעה הזו התביישו ודאגו, כי שאלו, אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה – כיצד לא התחזקה עִיר תְּהִלָּת – העיר המהוללת בגבורתה, קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי – עיר מלאה אנשים שמחים, הששים אל הקרב.

(כו) ומשיב על כך ה', לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, ולא בשדה המערכה, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת.

(כז) וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת המלך, בֶּן הֲדָד.