שיעור 28, ספר דניאל, פרק ג, יג-טו
יג בֵּאדַ֤יִן נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ בִּרְגַ֣ז וַֽחֲמָ֔א אֲמַר֙ לְהַיְתָיָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ בֵּאדַ֨יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הֵיתָ֖יוּ קֳדָ֥ם מַלְכָּֽא׃ יד עָנֵ֤ה נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ וְאָמַ֣ר לְה֔וֹן הַצְדָּ֕א שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לֵֽאלָהַ֗י לָ֤א אִֽיתֵיכוֹן֙ פָּֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּֽהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימֶת לָ֥א סָֽגְדִֽין׃ טו כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרֽוֹקִיתָ֣א קַתְרֹ֣ס שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ זְנֵ֣י זְמָרָ֗א תִּפְּל֣וּן וְתִסְגְּדוּן֮ לְצַלְמָ֣א דִֽי־עַבְדֵת֒ וְהֵן֙ לָ֣א תִסְגְּד֔וּן בַּהּ־שַֽׁעֲתָ֣א תִתְרְמ֔וֹן לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּ֑א וּמַן־ה֣וּא אֱלָ֔הּ דִּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן מִן־יְדָֽי׃
(יג) בֵּאדַיִן – אז, נְבוּכַדְנֶצַּר, בִּרְגַז וַחֲמָא אֲמַר – ברוגז וחימה אמר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ – להביא לפניו את חנניה מישאל ועזריה, בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא – ואז הובאו אנשים אלו לפני המלך.
(יד) אף על פי שבתחילה גזר נבוכדנצר שמי שלא ישתחווה לצלם יושלך מיד לכבשן האש, רצה עדיין למחול להם אם יחזרו בהם, ולכן תחילה לימד עליהם זכות, עָנֵה – עָנָה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן – להם, הַצְדָּא – האמת אני יודע, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ – חנניה מישאל ועזריה, לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין – כי מחמת שלאלוהי אינכם עובדים, כיון שהדבר הוא נגד דתכם, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין – ומחמת כן אינם משתחוים לצלם הזהב שעשיתי, וכיון שעד עתה לא ציוה נבוכדנצר לשום אומה להמיר את דתה ואלוהיה, לכן לא היה במעשיהם חטא המחייב מיתה, כי כל העמים השתחוו לאותו צלם מחמת שאין הדבר סותר את דתם, ואילו חנניה מישאל ועזריה לא יכלו להשתחוות לצלם מחמת שדתם אוסרת עליהם זאת, ולכן עד עתה לא התחייבו מיתה.
(טו) כְּעַן – אך עתה, על העתיד אני מצוה עליכם בפירוש, הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין – הנכם עתידים, דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן – שבשעה שתשמעו את מיני הזמר, שהם קָל קַרְנָא, מַשְׁרוֹקִיתָא, קַתְרֹס, שַׂבְּכָא, פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה, וְכֹל זְנֵי זְמָרָא – וכל מיני הזמר, תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת – תפלו על פניכם ותשתחוו לצלם שעשיתי (ושינה את לשונו, כי עד עתה הוזכר תמיד הצלם בלשון 'הקמה', כיון שהיתה לו כוונה בצלם זה גם לשם אלוהות, לעצמו או לשר הממונה עליו. אך עתה שרצה שגם היהודים ישתחוו לו, אמר עליו לשון עשיה, כלומר, שלא ישתחוו לצלם מצד האלוהות שבו, אלא ישתחוו לו רק בתור צלם שנעשה על ידי המלך להורות על המשך מלכותו לעולם, ואין בכך משום עבודה זרה ועבירה על דתם), וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן – ואם לא תשתחוו גם עתה, לאחר שהצטוויתם בפירוש על ידי המלך, בַּהּ שַׁעֲתָא תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא – באותה שעה תושלכו לתוך כבשן האש היוקדת, ואל תבטחו בכך שתינצלו משריפה זו, וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי – כי מי הוא האלהים שיוכל להצילכם מידי.
