כא ק֚וֹל עַל־שְׁפָיִ֣ים נִשְׁמָ֔ע בְּכִ֥י תַֽחֲנוּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הֶֽעֱווּ֙ אֶת־דַּרְכָּ֔ם שָֽׁכְח֖וּ אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם׃ כב שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שֽׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ כג אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בַּֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃ כד וְהַבֹּ֗שֶׁת אָֽכְלָ֛ה אֶת־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת־צֹאנָם֙ וְאֶת־בְּקָרָ֔ם אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶֽם׃ כה נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבָשְׁתֵּ֗נוּ וּֽתְכַסֵּנוּ֮ כְּלִמָּתֵנוּ֒ כִּי֩ לַֽיהוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֨חְנוּ֙ וַֽאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(כא) עתה מתאר הנביא את ישראל כצאן תועה המבקש את הרועה, קוֹל עַל שְׁפָיִים – על ההרים הגבוהים נִשְׁמָע, כקולו של הרועה המבקש את צאנו, וכנגדו נשמע קול בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מן העמקים, וכמו הצאן המכיר את קול הרועה אך אינו מוצא את הדרך אליו, כך תועים ישראל בדרכם ואינם יודעים כיצד לשוב אל ה', כִּי הֶעֱווּ [-עיוותו ועיקמו] אֶת דַּרְכָּם, שָׁכְחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם.
(כב) והקול הנשמע מן ההרים הגבוהים הוא קולו של ה', הקורא, שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם – ארפא ואסלח לכם על חטאיכם, ועל כך משיבים לו ישראל, הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ – מוכנים אנו ורוצים לחזור אליך, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ.
(כג) אָכֵן איננו יודעים את הדרך הנכונה לחזור אליך, כי כנגד קולו האמיתי של ה' היורד אליהם מן ההרים, לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים – חוזרת בת קול מהגבעות אשר סביב, וההד מטעה ומתעה אותם מלדעת ולמצוא את הדרך הנכונה, כך כנגד נביאי האמת הקוראים להם לשוב אל ה' עומדים נביאי השקר ומוליכים אותם בדרך עקלתון, וישראל אינם מכירים ואינם מבדילים מי הם נביאי האמת ומי הם נביאי השקר. ומוסיפים על כך ישראל וטוענים, אָכֵן אנו לבדינו דלים ורשים מכדי לשוב בתשובה כראוי, אלא רק בַּה' אֱלֹהֵינוּ תהיה תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, אך ללא עזרה ממרום לא נוכל לשוב.
(כד) וְהַבֹּשֶׁת – כיון שהעבודות הזרות שעבדנו, אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ, אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם, אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם, ולכן אנו נמצאים בתכלית היאוש.
(כה) ומחמת כן נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ – בבושה שיש לנו מעצמינו, וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ – הכלימה הבאה אלינו מאחרים, תכסה אותנו, כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ, אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ, ולכן איננו יכולים לשוב אליו בכוחותינו, אלא זקוקים אנו לעזרה ממרום.
