שיעור 287, ספר תהילים, פרק סה, ז-ט

(ז) מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה׃

(ח) מַשְׁבִּ֤יחַ ׀ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַֽהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים׃

(ט) וַיִּ֤ירְא֨וּ ׀ יֹֽשְׁבֵ֣י קְ֭צָו͏ֹת מֵאֽוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין׃

(ז) וכביכול הצדק הוא אשר מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ, כי על הצדק עומד קיום העולם כולו, ובזכות הנהגת בני אדם בצדק מוריד ה' גשמים ומצמיח את ההרים, נֶאְזָר בִּגְבוּרָה – גבורתו וכוחו של הצדק הם גדולים בקיום העולם.

(ח) הצדק הוא אשר מַשְׁבִּיחַ – משקיט את שְׁאוֹן היַמִּים ואת שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם, כי על ידי הנהגת הצדק של בני האדם יהפוך רעש הים לשקט ולשבח, שלא יזיקו מימיו כלל, וַהֲמוֹן לְאֻמִּים – וכן העמים הרבים לא יזיקו ולא ירעו לכם, וזהו סיום תשובת ה' למתפללים באותם שנים שנעצרו הגשמים.

(ט) עתה פונה ואומר לה', וַיִּירְאוּ – יפחדו עתה יֹשְׁבֵי קְצָו‍ֹת הארץ, מֵאוֹתֹתֶיךָ אשר מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין, והכוונה גם לאות של ירידת הגשמים, וגם לאות של הצדק והמשפט שהראה ה' במעשה של הגבעונים, שעל ידי זה התייראו כולם מהנהגת ה' ולמדו מוסר כיצד יש לדקדק בהנהגת הצדק.