שיעור 291, ספר תהילים, פרק סו, ג-ד
(ג) אִמְר֣וּ לֵֽ֭אלֹהִים מַה־נּוֹרָ֣א מַֽעֲשֶׂ֑יךָ בְּרֹ֥ב עֻ֝זְּךָ֗ יְֽכַחֲשׁ֖וּ לְךָ֣ אֹֽיְבֶֽיךָ׃
(ד) כָּל־הָאָ֤רֶץ ׀ יִשְׁתַּֽחֲו֣וּ לְ֭ךָ וִֽיזַמְּרוּ־לָ֑ךְ יְזַמְּר֖וּ שִׁמְךָ֣ סֶֽלָה׃
(ג) אמנם, עדיין לא מוכח מחקירה זו שיש לירא ממנו, כי היו מחכמי הגויים שהאמינו בגדולתו ובכבודו של ה', אך סברו שאינו משגיח על הארץ, לתת שכר לצדיקים ולהעניש את הרשעים, ולכן לא התייראו ממנו, ולכן מוסיף ואומר, אִמְרוּ לֵאלֹהִים, מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ – כמה יש להתיירא מפני מעשיך, שאתה מנהיג את כל העולם בכל עת, אף על פי שבְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ, כלומר, אויבי ה', הכופרים בהשגחתו, אומרים שמחמת רוב עוזו וגודלו של ה' אין זה לפי כבודו להשגיח על העולם השפל, ויִחסו את הנהגת העולם אל מערכת הכוכבים הטבעית, ובטעות זו טעה גם מנשה מלך יהודה בתחילה, ומחמת כן עבד לכוכבים ולמזלות, בחושבו שהניח ה' את הנהגת העולם בידם.
(ד) אבל עתה כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ, כי יכירו שאתה מנהיג את העולם כולו כרצונך בכל עת, ולא יזמרו לאלהים אחרים, כוכבים ומזלות, אלא יְזַמְּרוּ רק לשִׁמְךָ, סֶלָה (-סיום הענין הראשון, של הנהגת ה' בדרכי הטבע).
