שיעור 3, מגילת אסתר, פרק א, ה-ח
(ה) וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּ֧דוֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּֽחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ (ו) ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּֽהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃ (ז) וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (ח) וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַֽעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃
(ה) וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה – כשהסתיימו ימי המשתה שעשה לשריו ומקורביו, רצה להוכיח שוב שמלכותו היא מלכות שאינה מוגבלת, ומחמת כן אין חשיבות אמיתית לשרים על פני המון העם, כי כולם עבדים לו, ולכן עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, (ולשון 'הנמצאים' מורה שהם היו שם לפניו, כי הוא בא מחוץ לשושן לבנות שם את עיר בירת מלכותו, והם נמצאו שם לפניו), לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים, להראות שכולם שוים בעיניו, השרים והעם, הגדולים והקטנים, ועשה זאת בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ, שזהו מקום המיוחד לשרי המלוכה, ובדרך כלל אין המון העם נכנסים לשם, ואילו אחשורוש ערך שם את המשתה לכל העם, כדי להוכיח שגדול וקטן שוים בעיניו, כי כולם עבדיו.
(ו) ומשתה זה היה ערוך בעשירות עצומה, כי נעשו שם אהלים מחוּר – יריעות לבנות, כַּרְפַּס – יריעות צבועות בירוק, וּתְכֵלֶת, אָחוּז – אותם יריעות אהלים היו מחוברות בְּחַבְלֵי בוּץ (-פשתן) וְאַרְגָּמָן, ואותם חבלים היו קשורים עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ – עמודי שַׁיִשׁ הנשענים על גלילי כסף, והיו מוצעות שם מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת – מיני אבנים יקרות.
(ז) וְהַשְׁקוֹת – השקו את המסובים יין בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים היו לפני כל אחד ואחד, כגון גביעים וקנקנים וכדומה, באופן שלא הוצרך אחד ליטול מחבירו כלי, ולא היה זה מחמת מיעוט היין, אלא אדרבה, וְיֵין מַלְכוּת משובח באיכותו, ורָב בכמותו, כְּיַד הַמֶּלֶךְ, ואף שהיה היין מרובה ומשובח, הספיקו כלי הזהב לכולם, כי היו שם כלים מרובים מאד.
(ח) וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס, כי במקום שיש מעט כלים מכריחים כל אחד לסיים במהירות את שתייתו, כדי שיוכלו גם אחרים להשתמש בכלים אלו, אבל כאן מחמת ריבוי הכלים היה כל אחד שותה כרצונו. ואף שבנימוסי פרס מכבדים את הגדולים לשתות לפני הקטנים, כאן לא עשו כן, כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ – ציוה המלך על כל חשובי בית מלכותו לוותר על כבודם, כדי לַעֲשׂוֹת בכך כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ, שכל אחד ישתה כרצונו ובזמן הראוי לו.
