שיעור 30, מגילת קהלת, פרק ו, א-ו

פרק ו

א יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָֽאָדָֽם׃ ב אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָֽאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶֽאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹֽאכְלֶ֑נּוּ זֶ֛ה הֶ֛בֶל וָֽחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃ ג אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב ׀ שֶׁיִּֽהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹֽא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל׃ ד כִּֽי־בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה׃ ה גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹֽא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה׃ ו וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה אֶ֤לֶף שָׁנִים֙ פַּֽעֲמַ֔יִם וְטוֹבָ֖ה לֹ֣א רָאָ֑ה הֲלֹ֛א אֶל־מָק֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֥ל הוֹלֵֽךְ׃

פרק ו

(א) מוסיף עתה רעה נוספת שיש בענין העשירות, יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם – מצויה היא אצל הרבה בני אדם.

(ב) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד, וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ, זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא, כי אם היה העושר אובד ממנו היה שוכח אותו, אך כאשר העושר קיים נגד עיניו ואיש נכרי נהנה ממנו, זו רעה גדולה ועצומה לאדם, כי הקנאה קשה כשאול, לראות את פרי יגיעתו ביד אדם זר.

(ג) ומבאר עתה כי העושר והטובה בעולם הזה אינם מועילים לנפש באמת, כי אפילו אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה בנים, וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה, וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו – ויהיו ימי חייו ברבנות וגדולה, והיינו שיהיו לו כל המעלות שיש בעניני העולם הזה, בבנים, חיים ועשירות, וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה – אם לא ישביע את נפשו בעשיית כל הטובות, והיינו כל המצוות המוטלות עליו, הרי יצטרך לבוא שנית בגלגול בגוף אחר, וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ – קבורת הגוף אינה עבורו, כלומר עבור נשמתו, כי כאשר אין האדם חוזר בגלגול, הרי הקבורה של הגוף היא גניזתו לצורך נשמתו לעתיד לבוא, אך כאשר חוזר הוא בגלגול, הרי יהיה לו גוף אחר לזמן התחיה, וקבורת הגוף הזה אינה עבור נשמתו, אלא לרימה ולתולעה שיאכלו את בשרו, אָמַרְתִּי, טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל.

(ד) כִּי – אשר הנפל הזה בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ, וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה.

(ה) אמנם גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה הנפל וְלֹא יָדָע, ואף על פי כן נַחַת לָזֶה מִזֶּה – יש יותר נחת לנפל מאשר לאותו אדם שצריך להתגלגל שנית, ואינו יודע אם בגלגול השני יתקן את מעשיו כראוי.

(ו) וְאִלּוּ חָיָה אפילו אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם – בכל גלגול אלף שנים, וְטוֹבָה לֹא רָאָה – אם לא זכה להשלים נפשו כראוי, הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ, כי איבד את גופו ואת נשמתו.