שיעור 305, ספר תהילים, פרק סח, כח-לג
(כח) שָׁ֤ם בִּנְיָמִ֨ן ׀ צָעִ֡יר רֹדֵ֗ם שָׂרֵ֣י יְ֭הוּדָה רִגְמָתָ֑ם שָׂרֵ֥י זְ֝בֻל֗וּן שָׂרֵ֥י נַפְתָּלִֽי׃
(כט) צִוָּ֥ה אֱלֹהֶ֗יךָ עֻ֫זֶּ֥ךָ עוּזָּ֥ה אֱלֹהִ֑ים ז֗֝וּ פָּעַ֥לְתָּ לָּֽנוּ׃
(ל) מֵ֭הֵֽיכָלֶךָ עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לְךָ֤ יוֹבִ֖ילוּ מְלָכִ֣ים שָֽׁי׃
(לא) גְּעַ֨ר חַיַּ֪ת קָנֶ֡ה עֲדַ֤ת אַבִּירִ֨ים ׀ בְּעֶגְלֵ֬י עַמִּ֗ים מִתְרַפֵּ֥ס בְּרַצֵּי־כָ֑סֶף בִּזַּ֥ר עַ֝מִּ֗ים קְרָב֥וֹת יֶחְפָּֽצוּ׃
(לב) יֶֽאֱתָ֣יוּ חַ֭שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּ֥וּשׁ תָּרִ֥יץ יָ֝דָ֗יו לֵֽאלֹהִֽים׃
(לג) מַמְלְכ֣וֹת הָ֭אָרֶץ שִׁ֣ירוּ לֵֽאלֹהִ֑ים זַמְּר֖וּ אֲדֹנָ֣י סֶֽלָה׃
(כח) ובשירתם הזכירו את השבי של הגוים שהביאו איתם ישראל כאילו הם שלל של בעלי חיים, ונכנעו בפניהם באופן ששָׁם בִּנְיָמִן, שהוא כינוי לנער צָעִיר, רֹדֵם – רודה בהם במקלו להוליכם כראוי, שָׂרֵי יְהוּדָה אינם צריכים אפילו למקל, אלא רִגְמָתָם – רוגמים אותם ברגב אדמה או אבן, כדרך שמשליכים על בהמה כדי להטותה אל הדרך הסלולה, וכן יעשו גם שָׂרֵי זְבֻלוּן ושָׂרֵי נַפְתָּלִי.
(כט) כי כן צִוָּה אֱלֹהֶיךָ, כן ציוה עֻזֶּךָ, שיכנעו הגויים לפני ישראל, שיש להם עוז ומבטח באלהים, ומדבר עתה אל עוז ה' כאילו הוא דבר העומד וקיים בפני עצמו, ואומר, אתה עוּזָּה (-העוז של) אֱלֹהִים, את הפעולה הזוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ אתה, כי הכירו הכל שלא כוחם עשה להם את החיל הזה, אלא עוז ה' הוא ההולך לפניהם ומנצח את אויביהם.
(ל) ופעלת זאת מֵהֵיכָלֶךָ אשר הוא עַל יְרוּשָׁלִָם, לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי – ולכן השי שהובילו המלכים לדוד באותו זמן (והם המלכים שהיתה להם מלחמה עם אותם גוים שנפלו לפני דוד וצבאו, ושמחו על מפלת אויביהם ביד דוד) שייך לה', ולכן הקדיש דוד את כל המתנות שקיבל מהגוים לאוצר בית ה', וכמו שנאמר (שמואל ב', ח' ט'-י"א) "וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר. וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד, לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ, כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר, וּבְיָדוֹ הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת. גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַה', עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ".
(לא) והנה תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת שלח מתנות אלו לדוד, גְּעַר – על כך שגער וגירש את אותם גוים אשר היו כחַיַּת קָנֶה – חיה רעה השוכנת בין הקנים והשיחים במדבר, כעֲדַת בעלי חיים אַבִּירִים הנוגחים בקרניהם בְּעֶגְלֵי עַמִּים, ועתה תֹּעִי זה מִתְרַפֵּס ונכנע לפני דוד המלך בְּרַצֵּי – בריצוי של מתנות כָסֶף, אשר בִּזַּר – לקח תֹּעִי שלל מעַמִּים אשר קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ (לשון 'בִּזַּר' מורה על כסף הבא בפיזור ובשפע, והיינו כסף שבא בשלל מלחמה), ואת כל הכסף הזה נתן תועי לדוד כשי על כך שהכה את אויביו.
(לב) וכמו כן יֶאֱתָיוּ – יבואו חַשְׁמַנִּים – שרים חשובים מִנִּי מִצְרָיִם, ואף כּוּשׁ הרחוקה תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים, כי כולם ישלחו שליחים לכבוד ה'.
(לג) וקורא ואומר, כל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ לשם אֲדֹנָי, כי כל אומות העולם יכירו את כח ה' וגבורתו, סֶלָה (-סיום הענין השלישי).
