שיעור 31, ספר דניאל, פרק ג, כד-כה

כד אֱדַ֨יִן֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א תְּוַ֖הּ וְקָ֣ם בְּהִתְבְּהָלָ֑ה עָנֵ֨ה וְאָמַ֜ר לְהַדָּֽבְר֗וֹהִי הֲלָא֩ גֻבְרִ֨ין תְּלָתָ֜ה רְמֵ֤ינָא לְגֽוֹא־נוּרָא֙ מְכַפְּתִ֔ין עָנַ֤יִן וְאָֽמְרִין֙ לְמַלְכָּ֔א יַצִּיבָ֖א מַלְכָּֽא׃ כה עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֨יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹ־נוּרָ֔א וַֽחֲבָ֖ל לָֽא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י רְֽבִיעָאָ֔ה דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃

(כד) אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה – אז נבוכדנצר המלך תהה וקם ממקומו בבהלה, עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי – ענה נבוכדנצר ואמר לשריו, הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָה רְמֵינָא לְגוֹא נוּרָא מְכַפְּתִין – והרי שלשה אנשים השלכנו לתוך האש, כשהם קשורים. עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא – ענו השרים והשיבו למלך, יַצִּיבָא מַלְכָּא – כן הדבר, המלך.

(כה) עָנֵה וְאָמַר נבוכדנצר, הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה – והרי אני רואה עתה ארבעה אנשים (במקום שלשה), שְׁרַיִן – מותרים מקשריהם שקשרנו אותם, מַהְלְכִין בְּגוֹ נוּרָא – מהלכים בתוך האש. ולא רק שלא נשרפו באש, אלא וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן – אין בהם שום חבלה, אף על פי שנפלו לתוך הכבשן, והיה ראוי שיוזקו בגופם מנפילה זו, וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה – ומראהו של הרביעי הנמצא איתם, דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין – דומה למלאך (נבוכדנצר היה אחד מחייליו של סנחריב בשעה שעלה למלחמה על חזקיהו מלך יהודה, וירד מלאך ה' מהשמים והרג את כולם מלבד סנחריב עצמו וכמה חיילים בודדים שנבוכדנצר היה אחד מהם, ובאותה שעה ראה את המלאך ההורג את כל צבא סנחריב, ולכן הכיר כעת שהרביעי הנמצא עם חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש הוא מלאך. ואמרו חז"ל שהיה זה גבריאל המלאך, שהוא שר האש, והיה זה נס בתוך נס, שהמלאך הממונה על האש הוא זה שקירר את האש שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה).