שיעור 31. שיר השירים, פרק ו, ח-ט

ח שִׁשִּׁ֥ים הֵ֨מָּה֙ מְלָכ֔וֹת וּשְׁמֹנִ֖ים פִּֽילַגְשִׁ֑ים וַֽעֲלָמ֖וֹת אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ ט אַחַ֥ת הִיא֙ יֽוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י אַחַ֥ת הִיא֙ לְאִמָּ֔הּ בָּרָ֥ה הִ֖יא לְיֽוֹלַדְתָּ֑הּ רָא֤וּהָ בָנוֹת֙ וַֽיְאַשְּׁר֔וּהָ מְלָכ֥וֹת וּפִֽילַגְשִׁ֖ים וַֽיְהַלְלֽוּהָ׃

(ח) פונה עתה ה' אל 'בנות ירושלים', כוחות הגוף של שלמה, ואומר, שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת – יש בגוף שישים כוחות עיקריים המושלים בגוף, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, שהם כוחות פחותים בחשיבותם, וַעֲלָמוֹת – שאר התכונות והכוחות שתחתיהן, שהם עד אֵין מִסְפָּר.

(ט) אבל מבין כולם אַחַת הִיא יוֹנָתִי, תַמָּתִי, הנפש הקדושה ששוכנת בין כוחות הגוף, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, ו'אם' הוא כינוי לגוף, שכאילו ילד את הנפש יחד עם שאר הכוחות שבו, והנפש היא היחידה והמיוחדת שבין כל תולדות הגוף, בָּרָה – כמו בר (-תבואה) וסולת נקיה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, כי מכל הדרגות שעלתה הבריאה, מדומם לצומח, ולאחר מכן לדרגת חי ודרגת מְדַבֵּר, יצאה הנפש בת השמים הזו, המובחרת מכולם, והיא נזר הנפשות ועטרת הבריאה, עד אשר רָאוּהָ בָנוֹת – כל בנות הבריאה, וַיְאַשְּׁרוּהָ, כי הכירו שהיא המאושרת והמובחרת מכולם, והיא לבדה חלק ה' בעולמו, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים – כוחות הגוף כולם, הראשיים ואלו שתחתיהם, וַיְהַלְלוּהָ, כי היא לבדה לא תמות במיתת הגוף, ואין דומה לה בכל הכוחות התלויים בו.