ז מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶֽהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ׃ ח ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֨יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה֖' צִיּֽוֹן׃ ט פִּצְח֤וּ רַנְּנוּ֙ יַחְדָּ֔ו חָרְב֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־נִחַ֤ם ה֙' עַמּ֔וֹ גָּאַ֖ל יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ י חָשַׂ֤ף ה֙' אֶת־זְר֣וֹעַ קָדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כָּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(ז) מתאר עתה הנביא במליצתו את מבשר הישועה עולה על ראשי ההרים, מַה נָּאווּ [-כמה נאים הם] עַל הֶהָרִים רַגְלֵי המְבַשֵּׂר, תחילה מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם ממלחמת האויבים, ואחר כך מְבַשֵּׂר טוֹב על בנין בית המקדש, וצמיחת מלכות בית דוד, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה על קיבוץ הגלויות, ולבסוף אֹמֵר לְצִיּוֹן, מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ, בעת שתתגלה מלכות שמים בכל העולם ובין כל העמים.
(ח) קוֹל צֹפַיִךְ – הצופה העומד בראש ההר השני, ורואה את המבשר עומד בראש ההר מולו, ישא קול שמחה על כך שבעת הבשורה מיד רואה הוא את הישועה באה, ואז המבשר עם הצופה [וה'מבשר' הם הנביאים, וה'צופה' אלו ישראל] נָשְׂאוּ קוֹל שמחה, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן – עין החוזה יחד עם העין הגשמית יִרְאוּ בחוש ממש, בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן.
(ט) ובאותה העת, כשישאו הצופים קול שמחה יחד עם המבשרים, פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו [-יחד עם המבשרים והצופים] חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם, כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ וקיבץ את ישראל מכל מקומות גלותם, גָּאַל את יְרוּשָׁלִָם, שיישבו בה בניה.
(י) חָשַׂף [-גילה] ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ בעשיית ניסים מופלאים שאינם מושגים כלל בזכות אדם, ויהיו ניסים אלו לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ – היושבים בכל קצוות הארץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ, כי יבינו שאין זו ישועה טבעית או מקרית, אלא ישועה הבאה מאלוקי ישראל.
