שיעור 339, ספר תהילים, פרק עג, כז-כח

(כז) כִּֽי־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ׃

(כח) וַֽאֲנִ֤י ׀ קִ֥רְבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י ט֥וֹב שַׁתִּ֤י ׀ בַּֽאדֹנָ֣י יְהוִ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃

(כז) ומסיים את המזמור ואומר שהרשעים אובדים מחמת שתי סיבות, כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ – מה שהרשעים רחוקים ממך זו סיבה לאובדנם, כי ה' הוא יסוד וקיום כל המציאות, וככל שהאדם מתרחק מה' כך נחלשת מציאותו, ולרשע הגמור אין קיום כלל, ומלבד זאת, הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ – אתה מעניש בהשגחה פרטית את החוטא נגדך, להכריתו כעונש על מעשיו.

(כח) ומבאר שלעומת זאת יש לצדיקים שתי סיבות לקיומם, וַאֲנִי, הדבק בה' ועושה את רצונו, יש לי קיום מצד עצמי, כי על ידי קִרְבַת אֱלֹהִים, לִי טוֹב – אמצא טוב ואושר. ועוד, שַׁתִּי בַּאדֹנָי אֱלֹהִים מַחְסִי – כיון שאני שם את מחסי בה', שהוא משגיח עלי בהשגחה פרטית לטובה, לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ – אספר רק את הענינים הרוחניים השייכים לנפש, שהנפש היא כמו מלאך ה' בארץ, להכיר בטוב האמיתי, ולעשות רצונו כראוי.