שיעור 351, ספר תהילים, פרק עו, ה-ט

(ה) נָ֭אוֹר אַתָּ֥ה אַדִּ֗יר מֵֽהַרְרֵי־טָֽרֶף׃

(ו) אֶשְׁתּֽוֹלְל֨וּ ׀ אַבִּ֣ירֵי לֵ֭ב נָמ֣וּ שְׁנָתָ֑ם וְלֹֽא־מָצְא֖וּ כָל־אַנְשֵׁי־חַ֣יִל יְדֵיהֶֽם׃

(ז) מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס׃

(ח) אַתָּ֤ה ׀ נ֥וֹרָא אַ֗תָּה וּמִֽי־יַעֲמֹ֥ד לְפָנֶ֗יךָ מֵאָ֥ז אַפֶּֽךָ׃

(ט) מִ֭שָּׁמַיִם הִשְׁמַ֣עְתָּ דִּ֑ין אֶ֖רֶץ יָֽרְאָ֣ה וְשָׁקָֽטָה׃

(ה) כיון שמפלת סנחריב היתה בלילה, ממשיל עתה את ה', היוצא מהר ציון להכות במחנה צבאו של סנחריב, כמו אריה היוצא בלילה ממעונו להכות בעדרי צאן, נָאוֹר אַתָּה – אצלך גם הלילה מאיר כאור היום, ולכן לא מנע ממך חושך הלילה מללכת אל מחנה סנחריב, אַדִּיר, הבא מֵהַרְרֵי טָרֶף – מהרי ציון לטרוף את הבאים להלחם בהם.

(ו) איך אירע דבר זה, שאֶשְׁתּוֹלְלוּ – שכחו את הדבר חיילי סנחריב שהיו אַבִּירֵי לֵב, שה' האדיר מכל יכול לבוא ולהורגם ולהשחיתם, ואיך נָמוּ שְׁנָתָם באותו לילה ללא פחד, וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם – עד שכאשר בא המלאך להשחיתם לא היתה להם שום דרך להגן על עצמם או להלחם.

(ז) ומשיב, כי באמת לא היתה זו תרדמה טבעית, אלא מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, נִרְדָּם – נפל עליהם פחד נורא שהביא עליהם תרדמה ועלפון, וְרֶכֶב וָסוּס – עד שנרדמו גם הסוסים שהם רוכבים עליהם, הגם שדרך הסוס להיות ער בלילה.

(ח) אַתָּה ה', נוֹרָא אַתָּה, וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז ששלחת את שבט אַפֶּךָ, כי אשור היו שבט אפו של הקדוש ברוך הוא, ולא היתה ממלכה שעמדה בפניהם, ובכך הטיל ה' את מוראו על כל העולם.

(ט) אך כאשר הגיע סנחריב אל ציון וירושלים, מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין – שלח ה' מלאך משמים לדון אותו ולשפוט את משפט ישראל נגד סנחריב וצבאו שבאו לכלותם, ואז אֶרֶץ אשר עד עתה יָרְאָה מסנחריב, וְשָׁקָטָה כעת מיראתה.