שיעור 355, ספר תהילים, פרק עז, ח-י

(ח) הַֽ֭לְעוֹלָמִים יִזְנַ֥ח ׀ אֲדֹנָ֑י וְלֹֽא־יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד׃

(ט) הֶֽאָפֵ֣ס לָנֶ֣צַח חַסְדּ֑וֹ גָּ֥מַר אֹ֗֝מֶר לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃

(י) הֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת אֵ֑ל אִם־קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַֽחֲמָ֥יו סֶֽלָה׃

(ח) ועתה מפרט חמש סיבות שמחמתן לא יתכן שיעזוב אותנו ה' מצידו, והם כנגד חמש מידות של רחמים (רחום, חנון, ארך אפים, רב חסד, ואמת), א. הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי – וכי יתכן שזנח אותנו ה' זניחה עולמית, וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד בשום אופן, כלומר, אחרי שה' חפץ ורצה בנו, לא יתכן שתשתנה דעתו ולא ירצה אותנו עוד, אלא בודאי רצונו בנו קיים כאשר היה בתחילה, אלא שמתחילה היה רצונו בנו רק בתנאי שנעשה מעשים טובים, והזניחה היא רק עד אשר ניטיב את מעשינו, ועד אז ימתין לנו ה' שנשוב בתשובה (וזה כנגד מידת 'ארך אפים').

(ט) ב. כיון שחסד ה' אינו תלוי בשום דבר, ולא יתכן שיכלה, אם כן אשאל, הֶאָפֵס – האם יתכן שיגמר לָנֶצַח חַסְדּוֹ, והרי הדבר לא יתכן (וזה כנגד מידת 'רב חסד'). ג. כיון שהבטיח לנו ה' שנהיה לו לעם, וכי יתכן שגָּמַר אֹמֶר – השלים וקיים את האמירה הזו רק לְדֹר וָדֹר – לדורות מסוימים, והרי ההבטחה היתה לכל הדורות, עד עולם (וזה כנגד מידת 'אמת').

(י) ד. כיון שמצאנו חן בעיני ה' פעם אחת, הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל – וכי יתכן שישכח את החנינה הזו, ואם כן אף אם עתה איננו ראויים מצד מעשינו, הרי ראוי שיחון אותנו מצד מה שמצאנו חן בעיניו בימי קדם (וזה כנגד מידת 'חנון'). ה. כיון שדרכו של ה' לרחם, האִם קָפַץ – סתם וסגר בְּאַף את רַחֲמָיו, כלומר, וכי יתכן שמחמת האף והכעס עלינו יסגור ויסתיר ה' את רחמיו מאיתנו (וזה כנגד מידת 'רחום'). סֶלָה – סיום הענין, בו הוכיח שלא יתכן שעזיבת ה' אותנו היא מצדו, אלא ודאי הדבר הוא מחמת מעשינו, ותלוי רק בנו.