שיעור 36. ספר יהושע, פרק טו, א-יב

א וַיְהִ֣י הַגּוֹרָ֗ל לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם אֶל־גְּב֨וּל אֱד֧וֹם מִדְבַּר־צִ֛ן נֶ֖גְבָּה מִקְצֵ֥ה תֵימָֽן׃ ב וַיְהִ֤י לָהֶם֙ גְּב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֖ה יָ֣ם הַמֶּ֑לַח מִן־הַלָּשֹׁ֖ן הַפֹּנֶ֥ה נֶֽגְבָּה׃ ג וְ֠יָצָא אֶל־מִנֶּ֜גֶב לְמַֽעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְעָלָ֥ה מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְעָבַ֤ר חֶצְרוֹן֙ וְעָלָ֣ה אַדָּ֔רָה וְנָסַ֖ב הַקַּרְקָֽעָה׃ ד וְעָבַ֣ר עַצְמ֗וֹנָה וְיָצָא֙ נַ֣חַל מִצְרַ֔יִם וְהָי֛וּ תֹֽצְא֥וֹת הַגְּב֖וּל יָ֑מָּה זֶה־יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּב֥וּל נֶֽגֶב׃ ה וּגְב֥וּל קֵ֨דְמָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔לַח עַד־קְצֵ֖ה הַיַּרְדֵּ֑ן וּגְב֞וּל לִפְאַ֤ת צָפ֨וֹנָה֙ מִלְּשׁ֣וֹן הַיָּ֔ם מִקְצֵ֖ה הַיַּרְדֵּֽן׃ ו וְעָלָ֤ה הַגְּבוּל֙ בֵּ֣ית חָגְלָ֔ה וְעָבַ֕ר מִצְּפ֖וֹן לְבֵ֣ית הָֽעֲרָבָ֑ה וְעָלָ֣ה הַגְּב֔וּל אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן׃ ז וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל ׀ דְּבִרָה֮ מֵעֵ֣מֶק עָכוֹר֒ וְצָפ֜וֹנָה פֹּנֶ֣ה אֶל־הַגִּלְגָּ֗ל אֲשֶׁר־נֹ֨כַח֙ לְמַֽעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִנֶּ֖גֶב לַנָּ֑חַל וְעָבַ֤ר הַגְּבוּל֙ אֶל־מֵי־עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְהָי֥וּ תֹֽצְאֹתָ֖יו אֶל־עֵ֥ין רֹגֵֽל׃ ח וְעָלָ֨ה הַגְּב֜וּל גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֗ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ מִנֶּ֔גֶב הִ֖יא יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָלָ֨ה הַגְּב֜וּל אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֲ֠שֶׁר עַל־פְּנֵ֤י גֵֽי־הִנֹּם֙ יָ֔מָּה אֲשֶׁ֛ר בִּקְצֵ֥ה עֵֽמֶק־רְפָאִ֖ים צָפֽוֹנָה׃ ט וְתָאַ֨ר הַגְּב֜וּל מֵרֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֶל־מַעְיַן֙ מֵ֣י נֶפְתּ֔וֹחַ וְיָצָ֖א אֶל־עָרֵ֣י הַר־עֶפְר֑וֹן וְתָאַ֤ר הַגְּבוּל֙ בַּֽעֲלָ֔ה הִ֖יא קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃ י וְנָסַב֩ הַגְּב֨וּל מִבַּֽעֲלָ֥ה יָ֨מָּה֙ אֶל־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר וְעָבַ֕ר אֶל־כֶּ֧תֶף הַר־יְעָרִ֛ים מִצָּפ֖וֹנָה הִ֣יא כְסָל֑וֹן וְיָרַ֥ד בֵּֽית־שֶׁ֖מֶשׁ וְעָבַ֥ר תִּמְנָֽה׃ יא וְיָצָ֨א הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף עֶקְרוֹן֮ צָפוֹנָה֒ וְתָאַ֤ר הַגְּבוּל֙ שִׁכְּר֔וֹנָה וְעָבַ֥ר הַר־הַֽבַּעֲלָ֖ה וְיָצָ֣א יַבְנְאֵ֑ל וְהָי֛וּ תֹּֽצְא֥וֹת הַגְּב֖וּל יָֽמָּה׃ יב וּגְב֣וּל יָ֔ם הַיָּ֥מָּה הַגָּד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶ֠ה גְּב֧וּל בְּנֵֽי־יְהוּדָ֛ה סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

– – – – –

(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם, אֶל גְּבוּל ארץ אֱדוֹם, שהיתה בדרום מזרח ארץ ישראל, מִדְבַּר צִן נֶגְבָּה – מצד מדבר צין שהיה גם הוא בדרום, מִקְצֵה תֵימָן – בקצה הדרומי, שבו הסתיים מדבר צין והתחיל גבול ארץ אדום.

(ב) וַיְהִי לָהֶם – למשפחות שבט יהודה, גְּבוּל נֶגֶב – הגבול הדרומי, ממזרח למערב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, העומד במזרח ארץ ישראל, מִן הַלָּשֹׁן של ים המלח הַפֹּנֶה נֶגְבָּה:

(ג) וְיָצָא הגבול ממזרח למערב באלכסון אֶל מִנֶּגֶב (-מדרום) לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה (-לצין), וְעָלָה ממזרח למערב (הפסוק מכנה זאת 'עלייה' כיון שהגבול הולך לכיוון ירושלים, הגבוהה בערי ארץ ישראל), מִנֶּגֶב (-מדרום) לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְעָבַר חֶצְרוֹן, וְעָלָה אַדָּרָה, וְנָסַב הַקַּרְקָעָה:

(ד) וְעָבַר עַצְמוֹנָה, וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם, וְהָיוּ תֹצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה – סוף הגבול של שבט יהודה יהיה בים הגדול, שבמערב ארץ ישראל, זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב (ונמצא שהתחום של שבט יהודה היה בצד דרום של הארץ, והכיל שטח שהוא מגבול מזרח עד גבול מערב).

(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה – והגבול המזרחי של שבט יהודה הוא ביָם הַמֶּלַח, הנמצא בפינה המזרחית דרומית של ארץ ישראל, עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן, וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה – הגבול הצפוני של שבט יהודה, מהמזרח למערב, מִלְּשׁוֹן הַיָּם – מלשון ים המלח, במקום שבו נופלים מי הירדן לים המלח, מִקְצֵה הַיַּרְדֵּן הפונה לדרום.

(ו) וְעָלָה הַגְּבוּל לכיוון ירושלים בֵּית חָגְלָה, ובית חגלה עצמה היתה מחוץ לגבול (והיתה בתחום שבט בנימין), וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה, וְעָלָה הַגְּבוּל למקום ששמו אֶבֶן והיה שייך לבֹּהַן בֶּן רְאוּבֵן:

(ז) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר (כי היה עמק עכור בין אבן בוהן שבפסוק הקודם לבין דביר), וְצָפוֹנָה פֹּנֶה – ומכאן התפשט הגבול לצד צפון אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים – אל הגליל הנמצא ממול למעלה אדומים (ואין זה ה'גלגל' שבו היה המשכן באותו הזמן), אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל, וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל מֵי עֵין שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו – הסתיימה ההתפשטות של הגבול לצד צפון אֶל עֵין רֹגֵל:

(ח) ומשם ואילך חזר הגבול להתיישר (ולהצטמצם) אל מול דביר ואבן בהן, וְעָלָה הַגְּבוּל לכיוון ירושלים לגֵּי בֶן הִנֹּם, אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב – מצד דרום של עיר יבוס, הִיא יְרוּשָׁלָם, וירושלים עצמה היתה מחוץ לגבול יהודה (והיתה בתחום שבט בנימין), וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר – אל תחילת שיפועו של ההר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה – ההר הנמצא בצד מערב של גי הנם, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה – ואותו ההר היה בצד צפון של עמק רפאים.

(ט) וְתָאַר – והסתובב הַגְּבוּל בעיגול מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, ואותו עיגול היה כעין מובלעת של שבט יהודה בתוך חלקם של שבט בנימין (ובאותו חלק, של יהודה, היה המזבח בנוי), וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן, וְתָאַר – והקיף הַגְּבוּל בעיגול לצד צפון את בַּעֲלָה, הִיא קִרְיַת יְעָרִים, שהיתה כנוסה בתוך חלקם של שבט יהודה.

(י) וְנָסַב הַגְּבוּל ממזרח למערב מִבַּעֲלָה יָמָּה, אֶל הַר שֵׂעִיר, וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה, והיה הגבול מצפון להר יערים, והר יערים עצמו היה בתוך תחום שבט יהודה, הִיא כְסָלוֹן, וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ, וְעָבַר תִּמְנָה׃

(יא) וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל כֶּתֶף עֶקְרוֹן צָפוֹנָה, וְתָאַר – הקיף הַגְּבוּל בעיגול את שִׁכְּרוֹנָה, וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה, וְיָצָא ליַבְנְאֵל, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה – סיום הגבול במערב היה בים הגדול.

(יב) וּגְבוּל יָם הַיָּמָּה הַגָּדוֹל – והגבול המערבי היה בים הגדול, וּגְבוּל זֶה הוא גְּבוּל בְּנֵי יְהוּדָה סָבִיב לְמִשְׁפְּחֹתָם׃