שיעור 366, ספר תהילים, פרק עח, כ-כב

(כ) הֵ֤ן הִכָּה־צ֨וּר ׀ וַיָּז֣וּבוּ מַיִם֮ וּנְחָלִ֪ים יִ֫שְׁטֹ֥פוּ הֲגַם־לֶ֭חֶם י֣וּכַל תֵּ֑ת אִם־יָכִ֖ין שְׁאֵ֣ר לְעַמּֽוֹ׃

(כא) לָכֵ֤ן ׀ שָׁמַ֥ע יְהוָ֗ה וַֽיִּתְעַ֫בָּ֥ר וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַֽעֲקֹ֑ב וְגַם־אַ֗֝ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל׃

(כב) כִּ֤י לֹ֣א הֶֽ֭אֱמִינוּ בֵּֽאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָֽ֝טְח֗וּ בִּישֽׁוּעָתֽוֹ׃

(כ) כי אמנם ראו כבר שנתן להם ה' בשר, אך הֵן עתה הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם, וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ, וחשבו שמחמת הוצאת המים התמעט כוחו ולא יוכל לתת להם שלשה דברים יחד, הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ, כלומר, האם גם כאשר יכין לעמו 'שאר', והיינו בשר, יוכל יחד עם זאת לתת להם גם לחם, או שכוחו מוגבל, ולכן נתן להם רק לחם, שזהו המזון הנצרך יותר, ואינו יכול לתת להם גם בשר.

(כא) לָכֵן שָׁמַע יְיָ, והבין את כוונתם ומחשבותיהם, וַיִּתְעַבָּר – כעס על מחשבותיהם, שהסתפקו ביכולתו של ה', וְאֵשׁ נִשְּׂקָה (-הוסקה ובערה) בְיַעֲקֹב – ותחילה בערה האש רק ב'יעקב', שהם המון העם הפחותים, שהם התחילו להתאונן ולהתלונן על ה', כמו שנאמר "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה" (במדבר י"א ד'), וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל – אך אחר כך התעורר כעס גם על 'ישראל', שהם הגדולים והחשובים יותר, כיון שגם הם נמשכו אחרי התלונות, וכמו שנאמר בהמשך הפסוק "וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר".

(כב) והכעס לא היה על עצם הדבר שביקשו לאכול בשר, אלא על כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ באמונה שלימה בֵּאלֹהִים, אלא חשבו שכוחו מוגבל. ועל ידי כך הסתפקו גם אם יוכל להנחיל להם את ארץ ישראל, וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ, שיוכל להושיעם בירושת הארץ.