שיעור 373, ספר תהילים, פרק עח, מג-מה

(מג) אֲשֶׁר־שָׂ֣ם בְּ֭מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ֑יו וּ֝מֽוֹפְתָ֗יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן׃

(מד) וַיַּֽהֲפֹ֣ךְ לְ֭דָם יְאֹֽרֵיהֶ֑ם וְ֝נֹֽזְלֵיהֶ֗ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן׃

(מה) יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּֽאכְלֵ֑ם וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃

(מג) אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו – בארץ מצרים, ששם ישבו פרעה ושריו, שָׂם ה' 'אותות', והיינו דברי פלא שבאו להראות ולהוכיח את כוחו של ה' (כמו שנאמר במכת דם "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" (שמות ז' י"ז), ובמכת ערוב נאמר "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח' י"ח)), ולכן באו מכות אלו לאחר התראה ואזהרה, ועל ידם למדו גם ישראל את יסודות האמונה, וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן – אבל ב'שדה צוען', והיינו בכל גבולות הארצות השייכות לממלכת מצרים, נתן ה' 'מופתים', שהם דברים מופלאים היוצאים מגדרי הטבע, שבאו ללא התראה, ותכליתם היתה להעניש את יושבי הארץ (והם כינים, שחין וחושך), וסדר המכות היה באופן שאחרי שתי מכות בהתראה, כאשר לא שמעו לקול ה' ולא חזרו בהם ושלחו את ישראל, באה עליהם מכה אחת ללא התראה, בדרך עונש ובזיון.

(מד) ומונה כאן את המכות שבאו עליהם בהתראה, שהם 'אותות', וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם, וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן.

(מה) ומכאן ואילך אינו מונה את המכות כסידרם, אלא בא לרמוז שבאמת שש המכות הנותרות (מתוך שבע המכות שבאו בהתראה, ומלבד דם שכבר נמנתה ראשונה) היו מכות כפולות, שאחת מהן היתה מיותרת, ומכך יש ללמוד שבאו המכות כדי להראות את גבורת ה' ויכולתו, יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם, וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם, כלומר, אף על פי ששלח בהם ערוב שיאכלם, ובמכת ערוב באו כל בעלי החיים המזיקים, ובודאי באו גם הצפרדעים בתוכם, אף על פי כן שלח קודם לכן את הצפרדע בפני עצמה, ותשחיתם, כי היתה תכלית המכה להראות את כח ה' וגבורתו.