שיעור 383, ספר תהילים, פרק פ, א-ד
(א) לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֹֽׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר׃
(ב) רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ הַֽאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה׃
(ג) לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם ׀ וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עֽוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִֽישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃
(ד) אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃
פרק פ
מזמור זה התייסד בימי עזרא ונחמיה, כאשר ישראל בנו את בית המקדש השני, ואויביהם רצו להלחם בהם ולהשביתם ממלאכת הקודש, והיו ישראל באותו זמן עניים ודלים, והמזמור מחולק לשלשה חלקים, א. (פסוקים ג'-ד') מבקש שיושיע אותם ה' מהאויבים הרוצים להלחם בהם. ב. (פסוקים ה'-ח') מתפלל שירחיב ה' את גבולם בשלווה ופרנסה. ג. (פסוקים ט'-כ') מבקש שיקבץ ה' את נדחיהם, ויעזור להם לבנות את בית המקדש, וכל אחד מחלקים אלו מסתיים במילים "הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה".
(א) לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים, עֵדוּת לְאָסָף, מִזְמוֹר.
(ב) לפני שיבקש בתפילתו את שלשת הבקשות, מקדים לומר ששלשת הדברים הללו שיבקש כבר היו בימי קדם, א. הרי היית רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הדואג לכל מחסורם, ולכן אף עתה הַאֲזִינָה, ותרחיב גבולם של ישראל, בפרנסה ובשלווה, ב. הרי היית נֹהֵג כַּצֹּאן את יוֹסֵף, שהנהגת את ישראל כצאן בין זאבים ללא פחד, ואף עתה הצל אותם מיד אויביהם, ג. הרי מקדם היית יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, בבית המקדש הראשון, ולכן גם עתה הוֹפִיעָה על ידי שתסייע לנו לבנות את בית המקדש, ותשרה שם את שכינתך.
(ג) עתה מתחיל בתפילתו לבקש על ההצלה מיד האויבים, לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה, ומזכיר שבטים אלו שהם מבני יוסף וסגולתם לנצח את בני עשיו, כמו שנאמר (עובדיה א' י"ח) "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (ואף שבט בנימין נחשב חלק מ'בית יוסף'), ואף שבתחילה היו אפרים ומנשה ממלכות ישראל ועשרת השבטים, הרי בזמן חזקיהו המלך הצטרפו רבים מהם למלכות יהודה ובנימין, ולכן אף עתה, כשחזרו מגלות בבל היו בין ישראל רבים משבטים אלו, ועל כך מבקש בתפילתו, עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ לעזור לשבטים אלו שינצחו את האויבים, וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ – ולך ראוי להושיע אותנו.
(ד) אֱלֹהִים, הֲשִׁיבֵנוּ – השב לארצם את הנלחמים בגוים, שלא ינצחום אויביהם, וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה.
