שיעור 390, ספר תהילים, פרק פא, ח-יא

(ח) בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָֽאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶֽ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃

(ט) שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃

(י) לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּֽחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃

(יא) אָֽנֹכִ֨י ׀ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֗֝יךָ וַֽאֲמַלְאֵֽהוּ׃

(ח) וחוזר המשורר אל זמנו, שהיתה להם בצורת והתפללו על כך, וה' שמע את תפילתם בראש השנה, בַּצָּרָה שהיינו בה, בעת הרעב, קָרָאתָ, וָאֲחַלְּצֶךָּ מצרתך, כי גזר ה' שירדו גשמים ויבואו שנות שבע, אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם – והיה המענה של ה' בסתר ולא בגלוי, על ידי קול רעמים שנראים כטבעיים, ומורידים גשמים, אך באמת היה זה בהשגחת ה', וכמו שבזמן יוסף היה נראה הדבר שפרעה הוא שאומר להוציאו מבית האסורים, אך באמת היה זה קולו הנסתר של ה' המצווה על כך, – והטעם שנעצרו הגשמים קודם לכן היה כדי שאֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה – כיון שרצה ה' לבחון בכך את ישראל, וכפי שיבואר בפסוקים הבאים, ומחמת כן מים אלו מכונים 'מי מריבה', כי הם מים אשר רבו בהם בני ישראל עם ה', וכפי שיבאר, סֶלָה – נשלם הענין הראשון של התפילה וההודיה על הגשמים.

(ט) עתה מבאר מה היה הטעם לעצירת הגשמים קודם לכן, ומה רצה ה' לבחון בכך, שְׁמַע עַמִּי, וְאָעִידָה בָּךְ – אזהיר אותך ואתרה בך, שאם תעבדו עבודה זרה לא ירדו לכם גשמים, יִשְׂרָאֵל, אִם תִּשְׁמַע לִי.

(י) ואם תשמעו לי לענין זה שלֹא יִהְיֶה בְךָ (-בתוך לבך, במחשבותיך) אֵל זָר, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה בפועל לְאֵל נֵכָר.

(יא) כי הרי אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, ולכן אין לכם לעבוד לשום כוכב או מזל. אם תעשו כן, לעבוד רק את ה', אזי הַרְחֶב פִּיךָ, וַאֲמַלְאֵהוּ בכל טוב, כי ירדו גשמיכם בעיתם, ויהיה לכם שפע ברכה. וזה היה הבחינה והנסיון שעשה ה' לישראל, לראות אם ישמעו לדבריו.