שיעור 395, ספר תהילים, פרק פג, ה-ט
(ה) אָֽמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃
(ו) כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃
(ז) אָֽהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃
(ח) גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם־יֹ֥שְׁבֵי צֽוֹר׃
(ט) גַּם־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤יֽוּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי־ל֣וֹט סֶֽלָה׃
(ה) אָמְרוּ, לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי – נכחיד את ישראל מלהיות עם בפני עצמו, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד, כי שם 'ישראל' מורה על כך שהם מונהגים על ידי ה' למעלה מדרכי הטבע, והם רוצים שלא יזכר שם זה יותר, ונמצא שעיקר מלחמתם היא לבטל את האמונה, ולהשכיח את אלוהותך, המתפרסמת ונודעת בעולם על ידי ישראל.
(ו) והראיה לכך שזו תכלית מלחמתם, כי בדרך כלל העמים הקרובים נלחמים כדי ליטול את אדמת המדינה הסמוכה להם, או מחמת שהם פוחדים שאנשי המדינה הזו ילחמו בהם, ואילו העמים הרחוקים באים למלחמה רק כדי לשלול שלל ולחזור לארצם, באופן שאין כוונת כל האומות שווה במלחמות אלו, אך כאן לא היה הדבר כן, כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו – כי באו כולם בעצה אחת ובלב אחד, וכוונת כולם שווה בכך שעָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ – כרתו ברית ביניהם להלחם על פרסום שמך על ידי ישראל, שזהו נגד רצונם.
(ז) שהרי היו שם אומות שונות, אָהֳלֵי אֱדוֹם, הקרובים לארץ ישראל, וְיִשְׁמְעֵאלִים הרחוקים מארץ ישראל. מוֹאָב הקרובים לארץ ישראל, וְהַגְרִים הרחוקים ממנה.
(ח) גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק, פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר, שכל אלו שכנים לארץ ישראל ודרים סביבותיה.
(ט) אך גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם, הגם שארצו רחוקה מארץ ישראל, וכולם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט, הם עמון ומואב, שהם היו עיקר הלוחמים עתה, ואם היתה זו מלחמה רגילה, היתה לכל אומה כוונה אחרת ורצון אחר, אך כאן היו כולם בכוונה אחת, לבטל את ידיעת ה' בעולם, הנעשית על ידי ישראל, סֶלָה – סיום הענין.
