שיעור 40, מגילת אסתר, פרק ח, יא-יג
(יא) אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַֽעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַֽהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כָּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ (יב) בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ (יג) פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָֽעַמִּ֑ים וְלִֽהְי֨וֹת הַיְּהוּדִ֤ים כתיב עתודים עֲתִידִים֙ לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹֽיְבֵיהֶֽם׃
(יא) ותוכן האגרות שכתב מרדכי, אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ רשות לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים, וּשְׁלָלָם לָבוֹז.
(יב) בְּיוֹם אֶחָד, בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר (ובאמת לא רצה מרדכי שישראל יבזזו את שלל אויביהם, כי אין זה כבוד עבורם, וכפי שבאמת לבסוף לא שלחו ישראל ידיהם בביזה. ומכל מקום הוצרך לכתוב כן, כיון שהיה צורך שהאגרות השניות לא יסתרו את האגרות הראשונות, אך התחכם לכתוב תחילה 'ושללם לבוז' ואחר כך שיהיה הכל 'ביום אחד', וכיון שנתן להם רשות לבזוז את השלל רק באותו יום של הריגת שונאיהם, בודאי לא יעזבו את העיקר, שהוא עשיית הנקמה באויבי ה', בשביל לפנות אל השלל, וגם ידע מרדכי שישראל יבינו בכך שרמז להם שלא יפנו כלל אל השלל והביזה. אמנם המן, באגרות הראשונות, כתב (פרק ג' פסוק י"ג) "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז", כלומר, שההריגה תהיה ביום אחד, ואחר כך 'ושללם לבוז', כי ידע שאם יתיר להם לשלול שלל ולבוז ביזה ביום הראשון, יעוטו כולם על השלל, ואילו הוא רצה שיהרגו את ישראל, ולכן אסר עליהם לשלול שלל ביום ההריגה, אלא רק להרוג, ואחר כך יבזזו את שללם).
(יג) פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב – והאגרת הגלויה נשלחה לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וכתב זה היה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים, וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה, לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.
