יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 40, מסכת יבמות, פרק שלישי

שנינו במשנה, 'וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת וְלֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לֵילֵד, מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד'. ומבואר במשנתנו שבמקום שאין חשש לטעות בהבחנה של מי הולד, אין צריכים להפריש את האשה לאחר ביאת האיסור כלל. וְאִי קַּשְׁיָא לְךָ – ואם תקשה על דין זה מהַהִיא דְּתַנְיָא – מברייתא העוסקת באלמנה או גרושה, שאסרו עליה חכמים להנשא עד שיעברו שלשה חודשים של הבחנה בין זרעו של ראשון לבין זרעו של שני, שכך שנינו בה, קְטַנָּה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, הֲרֵי אֵלּוּ גם כן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, ומדוע כאן אמרה המשנה שאם האשה קטנה או שאינה ראויה לילד אינה צריכה להמתין.
תירצה הגמרא, הַהִיא – שם, לגבי נישואי גרושה או אלמנה, גְּזֵרָה הִיא – גזרו חכמים איסור גם בקטנה, שמא יטעו ויתירו גם גדולה, ולא חילוק חכמים באיסוריהם, וְהָכָא – אבל כאן, שהוחלפו נשותיהם, חִלּוּף לֹא שְׁכִיחַ – הרי החלפה כזו היא דבר שאינו מצוי, וּמִלְּתָא דְּלֹא שְׁכִיחַ לֹא גָּזוּר רַבָּנָן – ולא גזרו חכמים איסור בדבר שאינו מצוי.
הגמרא מביאה ברייתא בענין דומה: תַּנְיָא בברייתא, אֲנוּסָה וּמְפֻתָּה, צְרִיכוֹת גם הן לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים עד שתינשאנה לאחרים, כדי להבחין בין זרעו של האונס או המפתה, לבין זרעו של הבעל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד. אָמַר רָבָא, מַאי טַעֲמָא – מהו טעמו דְרַבִּי יוֹסֵי, אִשָּׁה מְזַנָּה, בין באונס ובין בפיתוי, מִתְהַפֶּכֶת אחר הביאה, כדי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר, מכל מקום חוששים אנו שֶׁמָּא לֹא נִתְהַפְּכָה יָפֶה יָפֶה, ולכן אוסרים עליה להנשא עד שיעברו שלשה חודשים.
מברר הרי"ף את ההלכה: וַחֲזִינָן לְמִקְצָת רַבְּוָאתָהּ דְפָּסְקֵי הִלְכְתָא בְּהָא – וראינו למקצת רבותינו שפסקו הלכה בנידון זה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וַאֲנַן לֹא יַדְעִינָן מֵהֵיכָא קָא גַּמְרֵי לָהּ לְהַאי פִּסְקָא – ואין אנו יודעים מהיכן למדו לפסוק כן, דְּהָא קַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו (עירובין מו:) דְּבכל מקום שנחלקו רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי, הִלְכְתָא [-ההלכה היא] כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְאִי אָמַרְתְּ מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי יְהוּדָה כִּסְתָם מַתְנִיתִין – ואם תאמר שטעמם הוא כיון שסתימת משנתנו היא כשיטת רבי יהודה, דְּקָתָנִי – שהרי שנינו במשנה לגבי שתי נשים שהוחלפו בעת כניסתם לחופה, וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מחשש שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן, דְּהָא הָכָא אַנוּסוֹת נִינְהוּ – שהרי כאן הן אנוסות, וְקָתָנֵי מַפְרִישִׁין, ואילו לרבי יוסי באונס אין צריך להמתין שלשה חודשים.
דוחה הרי"ף ראיה זו: לֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי – אין לומר כן, דִּבְהָא – שהרי במשנתנו, אֲפִילוּ רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה דְּמַפְרִישִׁין אותן מבעליהן שלשה חודשים, והטעם לכך, דְּלֹא קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי שבאנוסה אין צריך להפריש, אֶלָּא בְּאִשָּׁה מְזַנָּה, דְּיַדְעָה דִּמְזַנָּה הִיא – שיודעת היא שהיא נבעלת בזנות, באונס או בפיתוי, וּמִתְהַפֶּכֶת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר, אֲבָל הָא – אבל אשה זו שהוחלפה בכניסתה לחופה, מִי יָדְעָה דִּמְזַנָּה הִיא – וכי יודעת היא שהיא מזנה, כְּדֵי שֶׁתִּתְהַפֵּךְ, דְּהָא אוֹקִימְנָא בְּהוּחְלְפוּ – והרי העמדנו את המשנה באופן ש'הוחלפו' נשותיהן, ולא ש'החליפו', לְמֵימְרָא דִּבְטָעוּת הַוְיָא מִילְּתָא – ללמדנו שאירע הדבר בטעות, וכיון שלא ידעה כלל שהיא מזנה בודאי לא התהפכה, ויש לחשוש שהתעברה, ולכן אמרה המשנה שמפרישים אותה מבעלה שלשה חודשים.
מוסיף הרי"ף: וְאִי אָמַרְתְּ – ואם תאמר שהטעם שפסקו אותם מרבותינו כרבי יהודה היינו מִשּׁוּם דְּקָתָנִי בְּפֶרֶק הַחוֹלֵץ (לקמן מא.) 'וְכֵן שְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, לֹא יִנָּשְׂאוּ וְלֹא יִתְאָרְסוּ עַד שֶׁיְּהוּ לָהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, וְאֶחָד אַלְמָנוֹת וְאֶחָד גְּרוּשׁוֹת, וְאֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת', וְכן תַנְיָא בברייתא להלן (מב:), הֲרֵי שֶׁהָיְתָה רְדוּפָה לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ – מצויה תמיד בבית אביה, וגם סמוך למיתת בעלה היתה זמן רב בבית אביה, ואין חשש שהתעברה באותו זמן, אוֹ שֶׁהָיָה לָהּ כַּעַס עִם בַּעְלָהּ ולא שימשה בשלשה חודשים שלפני המיתה או הגט, אוֹ שֶׁהָיְתָה חוֹלָה ואינה יכולה לשמש, אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ חוֹלֶה אוֹ זָקֵן, אוֹ שהיתה היא עֲקָרָה אוֹ אַילוֹנִית, אוֹ קְטַנָּה אוֹ זְקֵנָה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, כֻּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, ומכח משנה וברייתא זו סברו אותם מרבותינו שגם באנוסה ומפותה הדין כן, וכשיטת רבי יהודה. דוחה הרי"ף גם ראיה זו: הַנֵי כּוּלְּהוּ לֹא שַׁיְיכָא בְּהוּ – בכל האופנים הללו לא הוזכרה לֹא אֲנוּסָה וְלֹא מְפֻתָּה, וחלוקות הן מכל אלו בכך ששייך בה הטעם של רבי יוסי שאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר, הִלְכָּךְ קַּשְׁיָא לָן הַאי פִּסְקָא – ולכן קשה לנו פסק זה של אותם מרבותינו שפסקו כרבי יהודה, וְלֹא קַּמְנוּ עַל עִיקָּרָא דְּמִילְתָּא מֵהֵיכָן גַּמְרִינָן לָהּ – ולא עמדנו על עיקר הדבר, מהיכן למדו כן, אלא יש לפסוק הלכה כרבי יוסי, שאנוסה ומפותה אינן ממתינות שלשה חודשים, אף שהן ראויות לילד.
סליק פירקא

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?