שיעור 40. שיר השירים, פרק ח, יא-יד
יא כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּֽטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃ יב כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹֽטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃ יג הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי׃ יד בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃
(יא) ומספרת רוח שלמה איך היה לה שלום עם יצריה, כי כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, כלומר, בחיי שלמה היה לו 'כרם' גדול, שזהו רמז לכלליות עבודת ה' שהיתה לשלמה בחייו, שכללה המון פרטים של עבודת השכל בעיון ובחכמה, עבודת המעשים והמידות וכדומה, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים, כי עסקו בכרם זה כל כוחות הגוף, השכל עסק בעיונים בדברי חכמה ודעת, והאברים השונים עסקו בעשיית המצוות והעבודות התלויות בגוף, אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף, כי כל אחד מהכוחות הללו הרויח בפרי עבודתו שכר רב, של דברים נכספים.
(יב) ממשיכה רוח שלמה ואומרת, כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי – הכרם הגדול הזה הוא שלי, כי גם אני אקנה את שכר התורה והמצוות שנעשו בגוף כל ימי חייו, ועל ידו תיעשה רוח שלמה לנצחית, ומוסיף ואומר שלא רק הרוח הזו תזכה לזה, אלא גם הגוף, כי אמנם הָאֶלֶף – עיקר השכר יהיה לְךָ שְׁלֹמֹה, היא הרוח שקיימה את הגוף והשתתפה עמו בכל מעשיו הטובים, וּמָאתַיִם – שכר פחות מכך יהיה לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ, שזהו הגוף עצמו, כי לא יקופח שכרו, אלא ינוח בשנתו בקבר, ויעמוד לגורלו בתחיית המתים.
(יג) הנפש האלהית שבה אל צרור החיים עם ה' אלהיה, ואילו הרוח נשארת בדרגה נמוכה יותר, בגן עדן התחתון, ואומר לה ה', את, הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים – בגן אשר בעדן התחתון, ולא התעלית אל העולם העליון, זהו כיון שיש לך חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים, כי יש לך שייכות עם הנפש שתחתייך, ולנפש זו יש שייכות עם הגוף שנמצא בקבר, ולכן אינך יכולה לדבוק תמיד באלהי הרוחות, אבל לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי – השמיעי את קולך לפעמים, כי בשבתות וימים טובים מתעלה הרוח הזו למדרגה גבוהה יותר.
(יד) וגם הרוח אומרת אל הדוד העליון, בְּרַח דּוֹדִי אל המעון העליון, כי לא אוכל להתחבר איתך תמיד, מפני ה'חברים' שהם הנפש והגוף שיש לי שייכות אליהם, והם קרובים אל החומר, וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים החוזרים תמיד אל מקומם הראשון, כן תשוב אלי מזמן לזמן ומפקידה לפקידה, עַל הָרֵי בְשָׂמִים.
